ברכות התורה – כשמאוחדים, דבר תורה – פרשת עקב
ז, יב עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים… וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ…
מדוע הפסוק פותח בלשון רבים, 'עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן', ומסיים בלשון יחיד, 'וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ'?
הברכות נאמרו רק כשכל הציבור מאוגדים בשמירת המצוות, ועל כך כתבה התורה "והיה עקב תשמעון", שישמרו תורה ויהיו מאוגדים בשמירת המצוות, אז "ושמר ה' אלוקיך לך", כל יחיד מתוך הציבור יזכה לשכר המובטח בפרשה.
אולם כשכל יחיד דואג רק לעצמו, שיהיה צדיק, ואין הציבור מתאגד לדאוג לשמירת המצוות, באופן זה לא נאמרו הברכות.
כמו כן, בחלק "קיום המצווה" כתבה התורה בלשון כללי על הציבור כולו, כיון שכולם חייבים בשווה בקיום המצוות, אבל השכר נכתב בלשון יחיד, כי השכר מיוחד לכל אחד ואחד בהתאם למצבו, כל אחד נידון כפי כוחותיו וכפי תוקף הניסיון שהיה אצלו, ולעולם אין דומה שכר האחד לשכר חברו.
דבר תורה – פרשת עקב
