אמונתו של אברהם בהקב"ה בעת הרעב
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ (יב, י)
מדוע אברהם לא נשאר בארץ כנען, ולא האמין שהקב"ה ידאג למחסורו?
- רמב"ן: אברהם אכן חטא כשירד מהארץ מפני הרעב ולא בטח בהקב"ה ולא נשאר בארץ כנען.
- ספורנו: אברהם ירד למצרים לזמן קצר, לא להשתקע, ועל כן כתוב שמטרתו היתה – "לָגוּר", לשון זמני.
- מלבי"ם: אברהם, כמפיץ האמונה בעולם, בודאי שהאמין בהקב"ה, אך לא רצה לסמוך על הנס, ולכן ביקש הצלה בדרך "הטבע" וירד למצרים, לגור באופן זמני, מתוך כוונה לחזור לארץ כשיפסק הרעב.
- כתב סופר: אברהם האמין בהקב"ה שיכול לפרנסו בעת הרעב, אבל לא חשב שהוא ראוי לכך, ולכן הלך מהמקום בו היה רעב למקום אחר.
- רבי זלמן סורוצקין: הרעב ששרר בארץ כנען לא היה רעב גמור, שהרי לא כל יושבי הארץ יצאו ממנה והם לא מתו ברעב, אלא שהמזון נמכר ביוקר. אברהם יצא מהארץ הואיל והחזיק ישיבה ומימן אותה מכספו הפרטי, ולא היה לו די כסף להמשיך להחזיקה. תכלית ירידתו למצרים היתה לגייס כסף להחזקת גרי הצדק ולהמשך קיום ישיבתו. מסיבה זו הסכים לקבל מתנות מפרעה, כשלא היה לו ממון להחזקת ישיבתו.
