הבוטח בה' חסד יסובבנהו – דף מקורות
א. שמות טז, יח: וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר…
ב. נדה ע ע"ב: מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן: ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה. אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר 'לי הכסף ולי הזהב' (חגי ב, ח).
ג. שו"ע או"ח הל' הנהגת אדם בבקר, סי' א: טוב לומר פ' העקדה ופרשת המן ועשרת הדברות ופרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם. הגה: ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בציבור. (תשובת הרשב"א סי' קפד).
ד. מ"ב סי' א ס"ק יג: פרשת העקידה – קודם פרשת הקרבנות. ויכול לומר פרשת העקידה ופרשת המן אפילו בשבת. ואין די באמירה, אלא שיתבונן מה שהוא אומר ויכיר נפלאות ד' וכן מה שאמרו בגמרא 'כל האומר תהילה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב' ג"כ באופן זה. וטעם לאמירת כ"ז, כי פרשת עקידה כדי לזכור זכות אבות בכל יום וגם כדי להכניע יצרו כמו שמסר יצחק נפשו ופרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית וכדכתיב 'המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר', להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה. ואיתא בירושלמי ברכות כל האומר פרשת המן מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו ועשרת הדברות כדי שיזכור בכל יום מעמד הר סיני ויתחזק אמונתו בה' ופרשת הקרבנות דאמרינן במנחות זאת תורת החטאת כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת:
ה. נועם אלימלך פרשת בהר עמ' קלא: וכי תאמרו מה נאכל בשנה… וציויתי את ברכתי לכם… בשם אחי החסיד המפורסם ויש לדקדק היות שהתורה יצאתה בכאן מדרכה שדרך הקרא לכתוב איזה יתור לשון בפסוק אפי׳ אות א׳ ועי״ז מתורץ כמה קושיות אבל הקושיא לא נכתב בעצמה בתורה * וכאן נכתב הקושי׳ בתורה וטוב היה שלא לומד כ״א וצויתי את ברכתי וממילא לא יקשה שום אדם לומד מה נאכל * ונרא׳ שהשי״ת ב״ה כשברא את העולם השפיע מטובו צינורות מושכי׳ שפע לצרכי ב״א ודרך השפע שלא להפסיק בלל אלא כשהאדם נופל ממדרגתו ואין לו בטחון בבורא ב״ה המשגיח אמיתי הזן ומפרנס בריוח בלי הפסק כלל אז עושה האדם ההוא במחשבתו ההיא אשר לא מטוהר פגם חליל׳ בעולמות עליונים ומתישין כח פמליא של מעלה ר״ל ואז נפסק השפע חלילה וצריך השי״ת ב״ה לצוות מחדש השפע שתלך כמו מתחילת הבריאה * וזה הוא וכי תאמרו וכו' שהתורה מלמדת לאדם דרכי השם שיהי׳ שלם בבטחונו על אלהיו ולא יאמר כלל מה יאכל כי כאשר חלילה יפול מן הבטחון לחשוב מה יאכל הוא עושה פגם חלילה בהשפע ואטרחו כלפי שמי׳ לצוות מחדש * וכי תאמרו פי׳ כאשר תאמרו כך ואז תטריחו אותי וצויתי וכו' אלא לא תתנהגו כך ותבטחו בה׳ בכל לבבכם ואז תלך השפע בלי הפסק כלל תמיד לא יחסר כל בה *
ו. ספורנו ויקרא כה, יט: ואכלתם לשובע. שיהיו הפירות רבי המזון כענין שהיה בעומר, שהיה מספיק לגדול כמו לקטן כאמרם ז"ל: 'אוכל קמעא ומתברך במעיו' (תו"כ בחוקותי כו, ה) ויספיקו פירות הששית גם לשביעית: וישבתם לבטח עליה. ולא תשאו חרפת רעב בגוים שלא תצטרכו ללכת בארצותם לקנות התבואה:
(כ) וכי תאמרו מה נאכל. וכאשר יסופק זה אצלכם ולא תבטחו שיהיה המעט מספיק באיכותו:
(כא) ועשת את התבואה. באופן שתשבע עין מראות ותראו שיספיק הכמות:
ז. כתונת הפסים, פרשת שמיני: אילו היינו שלמים בבטחוננו בהקב"ה היינו זוכים אף בזמן הזה למן מן השמים, אמנם לא ידענו בדברים אלה איה מקום כבודם בדברי הרמב"ם, מ"מ מקור מקומם טהור בגודל כח הביטחון.
ח. כתר שם טוב: מי שיש לו מדת הבטחון בה׳ יתברך באמת, אפילו אם נגזר עליו ח״ו כמה גזירות רעות, אי אפשר למדת הדין לשלוט עליו, והוא בדוק ובאמת דבר זה מבואר בכתוב (תהילים קכא, א) 'שיר המעלות הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב'.
ט. חזון איש, אמונה ובטחון פרק ב: וכאשר האדם נפגש במקרה אשר לפי הנוהג שבעולם צפוי׳ אליו סכנה מדרכי הטבע לפחוד מטבעת העולם, וקשת רוחו ירפהו מלזכור שאין המקרה אדוניה לנו ושאי! מעצור לד׳ מלהושיעו ולהכן מסבבים שיחליפו את כל המסובבים, וההבלגה בשעה הקשה הלזו ולהשרות בקרבו את האמת הידועה כי אין כאן לפניו שום פגע רע מיד המקרה רק הכל מאתו ית׳ בין לטוב בין למוטב, ואשר שרש אמונתו מפיגה פחדתו ונותנת לו אמץ להאמין באפשרות ההצלה, ושאין לפניו נטיה לרעה יותר מנטיה לטובה, ענין זה יקראוהו מרח הבטחון.
וממידת הבטחון להעמיד עצמו על נקודת האמונה אף בהעלותו על מחשבתו צד היסורים ושיהי׳ לבו ער כי לא המקרה פגעתו, שאין מקרה בעולם כלל רק הכל מאתו ית', וכמו שאמרו לולינוס ופפוס [תענית י״ח ב'] ואנו נתחייבנו וכו׳ ואם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש לו למקום והרבה דובים וכו', וכל זה ממדת הבטחון.
י. נפש החיים שער ג' פרק י"ב: ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא ה' הוא האלקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש. ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב"ה. כן יספיק הוא יתב' בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל.
יא. שם עולם חלק ב', קונטרס נפוצות ישראל פרק ח: ודע עוד, דמידת הבטחון אינה תלויה בזכויות שאפילו הוא אדם שאינו הגון אך שחיזק בטחונו בה', כח הבטחון מגין עליו ומתחסד עמו השם יתברך, כן כתב הגר"א [ודלא כחו"ה], ושמעתי שכן איתא במדרש על הפסוק רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו.
יב. אדרת אליהו (הגר"א), נחום א, ז: יש הבדל בין מעוז לחוסיו, כי מעוז אשר עוז לו בזכותו או בזכות אבותיו, וחוסי בו שאינו תולה בזכות כלל, רק חוסה בשמו הגדול ומבורך לעולם, לכן למעוז טוב ה' ביום צרה, מרעה וצרה עצמה בורא לו טובתו תחילתו יסורים וסופו שלוה בכפליים, אבל לחוסי בו עצמו ית' הוא יודע ומשגיח ומגין שלא יבוא עליהם צרה כלל, לכן לא הזכיר אצל חוסי בו ביום צרה.
יג. ביאור הגר"א, משלי יד, טז: וכסיל מתעבר ובוטח – אבל הכסיל עובר במקום שיש לטעות ובוטח בה' שלא יבא ליד רע והוא בממון הכסילים.
יד. חזון איש, אמונה ובטחון סוף פרק ב: יש עוד ממדת הבטחון, כי על הבוטח שורה רוח קדש ומתלוה עמו רוח עוז המבשרו כי אמנם יעזרהו ה', וכמו שאמר דוד המלך ע׳׳ה: 'אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה…' וזה ענין מתחלף לפי מעלת הבוטח ורב קדשו.
טו. רד"ק תהלים קטז, ו: שומר פְּתָאיִם ה' הא' נחה, והי' נעה בחירי"ק תחתיה. אמר: הפתי שאין יודע תחבולות לְהִנָּצֵל מצרתו, האל שומרו, כְּשֶׁמֵּשִׂים עליו בטחונו. וכן החכם לא יבטח בחכמתו ובתחבולותיו, כי לא יועילו לו אם לא ירצה האל.
טז. האמונה והבטחון להרמב"ן: עוד אמר בטח בה׳ ועשה טוב כלומר אעפ״י שאין בידך מעשים ותדע בעצמך שאתה רשע עכ״ז בטח בה׳ כי הוא בעל רחמים וירחם עליך.
יז. נפש החיים שער א' פרק ט: ולכן בעת קריעת ים סוף. אמר הוא ית' למשה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. ר"ל דבדידהו תליא מלתא. שאם המה יהיו בתוקף האמונה והבטחון ויסעו הלוך ונסוע אל הים סמוך לבם לא יירא. מעוצם בטחונם שודאי יקרע לפניהם. אז יגרמו עי"ז התעוררות למעלה שיעשה להם הנס ויקרע לפניהם.
יח. אור החיים שמות יד, טו: מה תצעק אלי, פירוש כי אין הדבר תלוי בידי, הגם שאני חפץ עשות נס, כיון שהם אינם ראוים מדת הדין מונעת, ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת, ואמר אליו דבר אל בני ישראל פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים, דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה בכל לבם. ויסעו אל הים קודם שיחלק, על סמך הבטחון כי אני אעשה להם נס, ובאמצעות זה תתגבר הרחמים. ואתה הרם את מטך פירוש באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים. כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה.
יט. ספר העיקרים מאמר ד' פרק מ"ו: והבוטח בה' חסד יסובבנהו, כלומר: אף אם אינו ראוי מצד עצמו, מדרך הביטחון להמשיך חסד חנם על הבוטחים בהשם.
