מתוך ספרי – תורתך שאלתי חלק א' עמוד 44-45
"בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", מה זה 'בְּצַלְמֵנוּ'? 'כִּדְמוּתֵנוּ' – למי ידמה האדם שייברא?
- מדרש רבה (ח, ט): "… מה הוא דין דכתיב 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ'? … לשעבר אדם נברא מן האדמה, חוה נבראת מן האדם, מכאן ואילך 'בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ', לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה…".
- רש"י: "'בְּצַלְמֵנוּ' – בדפוס שלנו". הקב"ה אמר שיברא את האדם בתצורה ובאופן שבה מטביעים חותם גשמי, באופן דומה לזה שמייצרים מוצרים דוממים. "'כִּדְמוּתֵנוּ' – להבין ולהשכיל". האדם שייברא ידמה למלאכים בתכונות רוחניות, שיפעל בידיעה ובהכרה מלאה[1].
- אבן עזרא: הדמיון הוא לממשלתו של הקב"ה, כשם שלהקב"ה יש ממשלה, כך גם לאדם לאחר שייברא תהיה ממשלה וימשול בנבראים.
- רשב"ם: "'בְּצַלְמֵנוּ' – בצלם המלאכים, 'כִּדְמוּתֵנוּ' – בענין חכמתנו, שהרי כשמתקלקל האדם כתיב 'נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ'[2]".
- כלי יקר: "'בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' היינו שידמה לשניהם, בגופו לארץ ובנשמתו לעליונים[3]… ונכון לומר שלכך אמר לשון 'נַעֲשֶׂה', להראות שררתו יתברך דווקא כשברא את האדם להורות שעיקר מלכותו יתברך נראה בבריאה, מן האדם אשר יצר לכבודו. ועניין הצלם והדמות[4] אע"פ שנאמר "וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ"[5] וכתיב[6] "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה"[7], מכל מקום מצינו שהקב"ה מתראה לנביאיו בדמיון דמות אדם, כי בהר סיני נראה כזקן יושב בישיבה ועל הים נראה כגבור[8] וכתיב "וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו'[9]. כי בכל אלה הדמיונות רגיל הוא יתברך להתראות, ועליו יכול להיות שאמר 'בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' אע"פ שבאמת אין לו יתברך דמות, וכבוד אלהים הסתר דבר".
- רבינו בחיי: 'בְּצַלְמֵנוּ' – תואר, 'כִּדְמוּתֵנוּ' – דמיון צורה. הקב"ה יצר את האדם באופן שיהיה דומה לעליונים ולתחתונים. מצד התואר הוא דמה לעליונים ומצד הדמות דמה לתחתונים, שגופו דמה לעפר.
- משך חכמה: 'בְּצַלְמֵנוּ' – שיש לאדם בחירה חפשית, לעשות טוב או רע כרצונו.
- רבי משה שטרנבוך: הגדר של אדם אמיתי אינו רק גופני[10], לתואר אדם הוא זכאי רק בצרוף החלק הרוחני שבו, כדברי חז"ל "אתם קרויים אדם"[11], האדם נמדד בצורתו הרוחנית, בקיום תורה ומעשים טובים. נמצא, שהאדם בעצמו (בסיוע הקב"ה, כמובן) יוצר את צורתו ודמותו הרוחנית, מעין "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא"[12], פעולה זו נעשית על ידי כל אדם יום יום. דמותו הרוחנית של האדם נקבעת בהתאם למעשיו ומהווה את תכלית החיים בעולם הזה, כפי שכתוב "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ".
- רבי צדוק הכהן: צלם איננו התואר החיצוני, אלא המהות, הכח. סגולות אלו השפיעו השפעה רבה גם על התואר החיצוני של האדם, מפני שניתנה לו אפשרות שלטון בעולם ולצורך כך ניתנו לו כלים לבצע פעולות אלו, ידים, רגלים ואברים נוספים. וכך גם שאר איברי גופו נתקשרו בכח הרוח האלקית שהוכנסה לתוכם. כוונת המילים "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", בצורה הרוחנית של האדם.
[1] וכן ביאר ספורנו.
[2] תהילים מט, יג.
[3] כדברי חז"ל במדרש "רבי תפדאי בשם ר' אחא אמר: אמר הקב"ה: אם בורא אני אותו מן העליונים – הוא חי ואינו מת, (אם יברא) מן התחתונים – הוא מת ואינו חי, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים. אם יחטא (=אם יחיה את הצד החומרי שבו ויגרום לעצמו לחטוא – אזי ימות, כלומר ימית את שכלו) – ימות, ואם לא יחטא (=אלא ימית את הצד החומרי שבו – יחיה שכלו) – יחיה" (מדרש רבה ח, יא).
[4] כלי יקר מבאר את הקושיא, שהרי להקב"ה אין דמות או צלם.
[5] ישעיה מ, יח.
[6] מהפסוק הנוסף אנו לומדים שלא ניתן לדמות ולא להשוות או לדמות את הקב"ה לשום גורם שנדמה לנו.
[7] ישעיה מ, כה.
[8] הקב"ה כביכול נדמה לנביאים דמויות מסוימות.
[9] יחזקאל א, כו.
[10] בעל חיים שהולך על שתים.
[11] יבמות סא ע"א.
[12] לקמן פסוק כז.
