הכלל 'הכל הולך אחר הראשית' נכון גם בהיבט הגשמי וגם בהיבט הרוחני. במישור המשפחתי, על פי כלל חשוב זה, כל דבר שנוצר מושפע רבות מנקודת ההתחלה, נקודת הראשית שלו. כך גם בשיעור, פתיחת השיעור תהווה מצפן ונקודת מיכוון לאווירה שתלווה את התנהלותו.
בהקבלה, גם לכניסתו של האב לביתו, (לרוב מלווה בילדיו), בבואם מבית הכנסת משקל רב והשפעה ניכרת על האווירה שתשרור בסעודה. טרם הכניסה לבית, (וכלל זה נכון גם לימות החול…), נניח את הביקורת, והדברים השליליים בחוץ וניכנס לביתנו כשחיוך נסוך על פנינו. נקרין בבית תחושה נעימה, של רוך, שהרי רוצים אנו לרתום את ילדינו לשותפות פעילה, במהלך הסעודה.
בשבוע שעבר עמדנו על החשיבות הרבה שיש לסידור וארגון השולחן טרם כניסת האב לביתו. במאמר זה ניצוק נדבך נוסף. בני הבית השבים מבית הכנסת מביאים איתם תחושה של התרוממות רוחנית. לאחר שקיבלנו את פני שבת המלכה בשירה ובזמרה, מביאים אנו איתנו לביתנו את התחושה המרוממת. עובדה זו מהווה סיבה נוספת, מדוע עלינו לערוך את השולחן מבעוד מועד. לטעם זה, חשיבות הארגון המוקדם, כדי שנוכל להמשיך, עד כמה שניתן, ברצף את האוירה הקדושה והמרוממת של קבלת פני המלכה.
על שירת 'שלום עליכם', 'אשת חיל' והקידוש נרחיב בע"ה במאמרינו בשבוע הבא.
ועד אז, נאחל לכולנו שבוע רגוע ושקט.
הרב חגי ולוסקי
