בפרשת וירא, מצינו יסוד חשוב בחינוך. לאחר שנים רבות של חיבור ואחדות, שבהם למד מהנהגות אברהם, התנתק לוט מדודו האהוב. למרות הפירוד, בשעת מבחן, ניכרו בו היסודות הערכיים והחינוך שספג בבית אברהם. לאחר שלוט נפרד מאברהם בניתוק רוחני ואמר: "אי אפשי לא באברם ולא באלוהיו" (מדרש רבה מא, ז), בפרשת השבוע אנו קוראים על מעשים טובים שבהם נהג לוט, בזכות ההדרכה והחינוך הטוב שקיבל בבית אברהם.
את יסוד החינוך הטוב ינק לוט בבית אברהם. במדרש תנחומא כתוב: "לפי שנתחבר לוט לאברהם למד הכנסת אורחין". כתלמיד של אברהם, הבין בחשיבות הכנסת אורחים ועל כן טרח ופעל ככל יכולתו. הוא היה בודד, ועשה זאת ללא סיוע מבני משפחתו, שחיו באוירה המנוכרת של סדום למצוות שבין אדם לחברו. הם לא סייעו לו במאומה בהכנסת אורחיו לביתו. לוט פעל בכך במסירות נפש, וערער על מנהגי המקום, שבבסיסם עקרון שלא יהיו אורחים בסדום.
מהתנהלותו ניתן ללמוד עד כמה הטמעת חינוך טוב ויסודי משפיעה הרחק לכת, בטווח של שנים רבות מאוחר יותר. לוט אמנם התנתק מאברהם ומדרכו, אך לא נטש אותה לחלוטין. הוא דבק בענייני בין אדם לחברו, ככל יכולתו, גם בניגוד ובשונה ממנהגי סדום.
על כל הורה ומחנך לתת דגש על חשיבותו של חינוך טוב ושורשי, שמוטמע בליבו של הילד / תלמיד הצעיר, גם כשגדל. במרחק שנים ניתן יהיה לראות את פרי החינוך וההדרכה שקיבל.
במרבית המשפחות שולחן שבת משמש לנקודת החיבור המשפחתי היחידה בשבוע. הזדמנות לפגוש את כולם, לשֶבֶת בנחת וברוגע, ולהטמיע בקרב הילדים מסרים חינוכיים, שלא ימושו מהם לאורך שנים. ננצל את המפגש השבועי המיוחד, גם לגיבוש משפחתי, שלא ימוש מזכרון ילדנו.
