במסגרת ההרצאות שבת חלום שאני מרצה ברחבי הארץ, הרציתי השבוע בפני 300 נשים, שנפשו בקייטנת אמהות של ארגון תודעה, שהתקיימה בניר עציון. בסיום ההרצאה ניגשה אלי אחת המשתתפות, וביקשה להתייעץ. אני מבקש לשתף אתכם בשאלתה החשובה, שכבר נשאלתי על כך בעבר כמה פעמים, זו נקודה שנוגעת למשפחות רבות.
האשה סיפרה שבאה מבית, שבו כל סעודת שבת נמשכה זמן רב, נאמרו בו דברי תורה, שרו זמירות שבת, סיפרו סיפורים ותכנים רבים נוספים. לעומת זאת, בעלה בא מבית שונה, שבו לא נאמרו דברי תורה על השולחן, היו מעט מאד זמירות, והשיח על יד השולחן היה דל. היא מאד מעוניינת שגם בביתה תשרה אוירה דומה לזו של בית הוריה, אולם בעלה לא רגיל לכך, ושואלת: מה עושים?
בתשובתי הסבתי את תשומת ליבה לתחילת הרצאתי. את ההרצאה אני פותח בהסבר אודות חשיבות קיום 'תיאום ציפיות' בין הבעל לאשה, איך הם רואים את שולחן השבת, [על נושא חשוב זה ייכתב טור נפרד]. על בני הזוג לשבת ולתאם ביניהם, איך הם רוצים שיתנהל שולחן השבת בביתם. להתייחס לזמירות, לדברי התורה, לסיפורים, לשיח שמתנהל על השולחן, ולהתאימו לבני המשפחה, בהתאם לגילאים ולרמת המשכל וההבנה. זה צעד חשוב מאד לניהול שולחן שבת ראוי.
לאחר שיסכמו ביניהם, יבחנו כיצד לממש זאת. והמשימה החשובה – לרתום את ילדיהם, להכין דברי תורה או סיפורים, ולהיערך כראוי לשולחן שבת. על כך נרחיב בע"ה במאמר נפרד.
