כוונה בברכת אבות
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ – פסוק מתהלים (נא, יז) שנקבע כפסוק הפתיחה לתפילת העמידה (ברכות ד ע"ב) ומבטא את תחושתו של האדם הזקוק לעזרתו של הקב"ה עצמו כדי שלא ייאלם או יכשל בלשונו בעומדו לפניו.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ – על פי הפסוק בשמות (ג, טו) וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם…". מטבע הברכה כאן הוא ייחודי ושונה ממטבע הברכות הרגיל "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם". פרשני התפילה מבארים כי אברהם אבינו היה הראשון שהודיע לבאי עולם את מלכותו – אלהותו של הקב"ה, ובדרך זו המשיכו בנו ונכדו אחריו. לפיכך בחרו מתקני התפילות ליחד ברכה זו על האבות, ומשום כך לא השתמשו במטבע הקבוע "מלך העולם" שכן לא הייתה מפורסמת מלכותו לפני שהודיעוה האבות. באמירת "ברוך אתה ה'…", המתפלל משתחווה וקד.
אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב – מכיוון שכל אחד מהאבות היה ראוי שהקב"ה ייחד את שמו עליו הזכירו כל אחד מהם בנפרד (אבודרהם ע"פ רש"י).
הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא – על פי הפסוק בדברים (י, יז) "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא…". ר' דוד אבודרהם (ספרד, המאה ה-14) פירש ששלוש לשונות אלו – גדול, גיבור, נורא – באים לבטא את שלטונו של הקב"ה בכל העולמות, בעולם העליון, בעולם המלאכים וכוכבי השמים ובעולם השפל- כדור הארץ.
אֵל עֶלְיוֹן – התואר שבו השתמש אברהם אבינו כלפי הקב"ה (בראשית יד, כב): "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ".
גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים – שגומל חסדים טובים עם בריותיו, כלשון הפסוק בישעיהו (סג, ז), חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר, תְּהִלֹּת ה', כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר-גְּמָלָנוּ ה' וְרַב-טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו.
קוֹנֵה הַכֹּל – הכל הוא קניינו של הקב"ה ומעשה ידיו (ראו לעיל בפירוש אֵל עֶלְיוֹן).
וְזוֹכֵר חַסְדֵי־אָבוֹת – זוכר את הברית שכרת עם האבות, שנאמר (ויקרא כו, מב): "וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר".
וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם – פרשני התפילה מסבירים את הסמיכות בהזכרת הגאולה לחסדי אבות מכיוון שזכות אבות לא תמה ולפיכך אנו מבקשים להזכירה בתפילתנו ולבקש על גאולתנו.
לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה – שהקב"ה אינו מדקדק עם עם ישראל לגמול להם כמעשיהם אלא עושה למען שמו ככתוב: לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה (ישעיהו מח, יא) ולמען אהבתו לעם ישראל כמו שנאמר וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד (ירמיהו לא, ב). האבודרהם מעיר כי "למען שמו באהבה" מוסב על העבר, ההווה ועל העתיד, שהשגחתו עלינו תמיד היא למען שמו הגדול ומאהבתו אותנו. יש לציין כי "למען שמו באהבה" אינו מצוי בסידור רס"ג ואף לא בחלק מנוסחאות הראשונים. בנוסח תימן בלדי אין אומרים "למען שמו באהבה.
וּמָגֵן – כמו שנאמר באברהם אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד (בראשית טו, א) ובעם ישראל בכלל – אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ (דברים לג, כט).
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מָגֵן אַבְרָהָם – כיוון שההגנה הובטחה לאברהם וניתנה בזכותו, חתימת הברכה מוסבת על ההגנה שהבטיח הקב"ה לו ולזרעו אחריו. באמירת "ברוך אתה ה'…", המתפלל משתחווה וקד.
