"אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ", מאחר שאדם חטא, מדוע נענשה האדמה[1]?
- מדרש רבה (כ, ח):"'אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ', שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון יתושין ופרעושין וזבובים ותעלה לך גמל".
- מדרש רבה (ה, ט): "ולמה נתקללה? שעברה על הציווי, שכך אמר לה הקב"ה: 'תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא…'[2], מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן, אלא 'וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא…'[3], הפרי נאכל והעץ אינו נאכל". האדמה חטאה, שלא קיימה את ציווי הקב"ה, שאמר לה שהעץ עצמו יהיה פרי וייאכל, אלא יצרה עץ שעושה פירות, עץ שטעמו כטעם הפרי.
- רבי יונתן בן עוזיאל: "לוּטָא אַרְעָא[4] בְּגִין דְלָא חַוִיאַת לָךְ חוֹבָךְ". ארורה האדמה על שלא הגידה לך את חטאך.
- רבי אליהו מזרחי: הקללה היא לאדם, שהקרקע לא תוציא לו תוצרים בהתאם לזריעה שישקיע בה, רוב גרגרי הזרע שיזרע בארץ לא יצמחו.
- אור החיים: לאדמה היה חלק בחטאו של אדם, משום שעל אף ציווי אדם לאשה שלא לאכול מפרי העץ, אילו לא שינתה האדמה בעץ הדעת והיה עץ הדעת דומה בכל תכונותיו לשאר עצי הגן ללא שינוי, לא היה חוטא אדם.
- רבי משה שטרנבוך: את דברי הקב"ה "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי"[5], היה מקום להבין כאופציה שהעץ יכול להיות גם שומר לפרי, ולא פרי עצמו. אולם משנאסר עליו לאכול מהפרי ולקח האדם מקליפת העץ ואכל, הוכיח בכך שהעץ יכול לשמש כפרי ממש (או תחליף לו). הקב"ה החשיב לאדמה כחטא שלא הוציאה את כל העצים באופן זה. חטאה התברר רק לאחר שחטא האדם באכילתו ועל כן נענשה האדמה והתקללה רק לאחר חטאו של האדם, שבירר וגילה את חטאה שלה.
- רבי יוסף פיומר מסלוצק: אדם לא ידע שהמילה "מִמֶּנּוּ"[6] מורה שהאיסור חל גם על אכילה מהעץ עצמו[7]. מקור טעותו נעוץ באדמה, ששינתה מציווי הקב"ה[8]. אילו לא היתה משנה מהציווי, וטעם האילנות היה שווה לטעם הפרי, היה אדם הראשון מבין שהמילה "מִמֶּנּוּ" מורה שלא יאכל מהעץ עצמו[9], ולא היה נכשל בחטא של האכילה מעץ הדעת. כשהתקלל האדם, התקללה גם הארץ, משום שבחטאה גרמה לאדם להכשל ולאכול מפרי העץ.
[1] כמו כן צריך להבין מדוע נענשה האדמה לאחר חטא אדם וחוה. חז"ל אומרים שלכאורה ביום השלישי היה צריך להענישה, לאחר ובעקבות שלא הוציאה עץ שטעמו כטעם הפרי (עיין רש"י לעיל א, יא). לפי זה נדרש להבין, מדוע לא נענשה האדמה ביום השלישי, כשלא קיימה את ציווי הקב"ה. מדוע המתין הקב"ה בענשה עד לאחר בריאת האדם וחטאו.
[2] לעיל א, יא.
[3] לעיל א, יב.
[4] ארורה האדמה.
[5] לעיל א, יא.
[6] לעיל ב, יז.
[7] עיין תשובת הגר"א לשאלה 'מה היתה תשובת אדם לשאלת הקב"ה, באמרו הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל' (לעיל פסוק יב).
[8] הגר"א מבאר שאדם התכוון לומר: כשציוית אותי לא לאכול מהעץ, הבנתי שחל איסור רק על פרי מחובר לעץ ולא על פרי תלוש, והרי האשה נתנה לי לאכול פרי לאחר שנקטף מהעץ, וסברתי שלא חל עליו איסור האכילה, וזאת דייק מהמילה "מִמֶּנּוּ", שנראית לכאורה מיותרת.
[9] ולא היה מפרש בטעות שהמילה "מִמֶּנּוּ" מתירה לו לאכול מפרי העץ לאחר שנתלש מהעץ (אף אם נעשה ע"י אחרים).
