במאמרינו בשבועות האחרונים אנו עוסקים בהיערכות, כמו גם בהכנות הנדרשות לקראת כניסת השבת. בכניסת שבת אנו מוצאים הלכה מיוחדת ושונה מכל מצוות התורה, 'קבלת שבת'. לא מצינו "קבלה" לחג או לכל מצוה אחרת, זולת שבת. מה המקור לכך?
הרב מבריסק זצ"ל בחידושיו על פר' יתרו כתב ש'קבלת פנים' זו נלמדת ממעמד הר סיני. גם שם היתה קבלת פני השכינה, שנעשתה כפי שמקבלים פניו של מלך. אנו מוצאים בקבלת שבת שלוש הלכות, המקבילות לשלוש המצוות שנצטוו כלל ישראל בעת קבלת פני השכינה במתן תורה (פרשת יתרו, פרק יט):
- 'וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם', כשבאים לקבל את המלך, את הקב"ה יש להתלבש לכבודו בבגדים יפים.
- 'הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים', כשהקב"ה מגיע, צריכים להיות מוכנים. כשמגיע מלך גדול (להבדיל) יושבים וממתינים לו. הוא לא מגיע ומוצא אותנו, כשאנו עסוקים בדברים אחרים.
- 'וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים', משה הוציא את עם ישראל לקבל את פני שכינה.
הרב מבריסק אמר ששלוש הלכות אלו נאמרו גם בענין 'קבלת השבת':
- להתלבש בבגדים יפים. באופן טבעי גברים לבושים בבגדי השבת בעת כניסתה. פעמים רבות מצוי שבעת הדלקת הנרות האשה עדיין לבושה חלוק פשוט. חשוב ליידע את הנשים שיש חשיבות רבה ללבוש בגדי שבת בכניסתה. כששבת נכנסת עלינו להיות לבושים בבגדים היפים ביותר. לא להתלבש בבגדים יפים רק עבור הסעודה, משום שכבר בהדלקת הנרות מגיעה אלינו השכינה.
- ציפיה והמתנה לכניסת השבת, הלכה שאמורה במיוחד לגברים. אצל רבים מאיתנו הדקות האחרונות שלפני הדלקת הנרות מנוצלות ל'סידורים' האחרונים לפני כניסת השבת. מזיזים את כל המוקצה, מסדרים את הפלטה, בודקים ששעון השבת מכוון וכיו"ב. זו טעות, כששבת קודש מגיעה, אל לנו להיות עסוקים, עלינו לשבת ולחכות לשבת קודש. כפי שכותב הרמב"ם (הל' שבת פ"ל ה"ב) "ויושב בכובד ראש מייחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך".
- יציאה לקראת השבת, מקובל לצאת באמירת "בואו ונצא לקראת כלה". בדורנו איננו נוהגים כך, כי אם נצא לרחוב ברוב הערים לא נמצא שם שבת, ולכן עלינו למצוא את שבת בתוך הבית. פינוי הלב לקבלת פני הקב"ה.
עתה נבין מדוע רק במצות שבת יש היערכות והכנה, 'קבלת שבת'. בכל מצוה מקיימים ציווי של הקב"ה, אך מצות 'שבת קודש' זו המצוה, בה"א הידיעה, בה נצטווינו למצוא קשר אישי עם הקב"ה. כשאנו מקבלים את השבת, אנו מקבלים את פני השכינה.
