בשבוע שעבר התחלנו לעסוק בשאלה האקטואלית בבתים רבים, איך לרתום את הילדים לסיוע בבית, בהכנות לקראת השבת ולא פחות מכך, סיוע במהלך השבת. במאמרנו הקודם עסקנו בהיבט הרעיוני, בהסתמך על מקורות חז"ל. השבוע נתבונן על כך במישור ההסברה.
כדי שהילדים יהיו רתומים לפעילות ולעשייה בבית (ואגב, הדברים נכונים גם לעזרה במהלך השבוע, לא רק בסופו), עלינו להעניק להם שתי תחושות: של אחריות ושל שייכות. לשם כך נשב איתם, ולא בעיצומן של ההכנות לשבת, בשיא הלחץ, אלא בזמן רגוע במהלך השבוע (או אפילו בשבת עצמה), ונאציל להם סמכויות:
- אחריות – מומלץ מאד, עד כמה שניתן, להגדיר לכל אחד מהילדים את משימותיו מבעוד מועד, ורצוי שייעשה בהתאמה לכישוריו, רצונותיו וכו', אם כי לא ניתן לקבוע מראש ביחס לכל פעולה בבית.
בברית מילה יש כיבודים רבים וכל כיבוד מכונה בשם ייחודי. כך כדאי גם להנהיג בביתנו, להגדיר כל כיבוד בשם מיוחד. באופן דומה פעלו בצבא, כששינו את שמו של הש.ג. [במקור – ר"ת של שומר גדודי] לשם המיוחד – 'מאבטח מתקנים', ואת תפקידו של רס"ר המטבח שינו ל-'מנהל מערכות הזנה'.
ניתן להגדיר לכל אחד את משימותיו הקבועות, כגון אחראי על עריכת שולחן, אחראית על הבאת יין לקידוש, ועוד.
- שייכות – הילדים צריכים לחיות בתחושה שאינם "אורחים" בבית. לכל אחד מבני הבית יש מחויבות ל"תיפעול השוטף", וחלק מכך הן המשימות שמוטלות כחלק מהסיוע בבית. ועל כך נרחיב בע"ה בשבוע הבא.
שבוע חינוכי מוצלח לכולנו.
ברכת הצלחה מיוחדת לאנשי החינוך שמתחילים השבוע שלב חשוב נוסף בחייהם.
