לט. האוכל פרי הנקרא "סאברס" (צבר) יברך עליו "בורא פרי העץ", ואם זו אכילתו הראשונה בשנה זו, יברך עליו גם

לז. פירות שבישלו אותם עם מים, (קומפוט) אם אוכל מהפירות והם ניכרים לעין כל מין ומין, מברך על הפירות –

לה. על פירות שבעת המינים [זיתים, תמרים, ענבים, תאנים, ורימונים], אם אכל מהם שיעור 'כזית', מברך אחריהם "על העץ ועל

לג. מי שאכל פירות העץ משבעת המינים, ואכל גם פרי האדמה, יקדים לברך תחילה ברכת 'בורא נפשות', ואחר כך יברך

לא. כל פרי שיש בו חשש שמא הוא מתליע, לא יאכל ממנו עד שיפתחנו ויבדקנו היטב מתולעים, ויעשה כן לפני

כט. שקדים המחופים בסוכר, יש אומרים שנכון לשבור את החיפוי, ולברך על השקד בפני עצמו "בורא פרי העץ". מכל מקום

כז. המסופק אם בירך ברכה ראשונה, או ברכת 'בורא נפשות', אינו חוזר ומברך מספק, כיון שברכות אלו הן מדרבנן, ומקובל

כה. השותה יין, והיו לפניו משקים נוספים, ואפילו חשובים ביותר, נפטרים כולם בברכת 'בורא פרי הגפן' שבירך על היין. בכל

יז. על חמישה מתוך 'שבעת המינים', שהם גפן, תאנה, רימון, זית ותמר, תיקנו לאחר אכילתם נוסח ברכה חשוב ומיוחד, מפני

טו. על ריסוק תמרים וכן על ריסוק תפוחי עץ מברך 'בורא פרי העץ'. חשוב להבהיר, שמדובר באופן שנשאר מעט פרי.

יג. תמרים שנתמעכו לגמרי, אף שריסקן במיקסר, אף שאין צורת הפרי ניכרת כלל, ברכתם "בורא פרי העץ", וכן כל שאר

  יא. השותה שמן זית *בפני עצמו*, אינו מברך עליו, מפני שמזיק לגוף בדברים מסויימים, (אף על פי שיש אומרים

  כג. לאחר אכילת פירות (חוץ מפירות משבעת המינים), וכן לאחר אכילת ירקות וכל דבר שאין גידולו מן הארץ, מברך

כא. האוכל ענבים ושותה יין, צריך לברך על כל אחד מהם בפני עצמו ברכה ראשונה וברכה אחרונה, ואין הענבים נפטרים

כ. בברכה 'מעין שלש' מזכירים את שבת, יום טוב וראש חדש, לפני אמירת 'כי אתה ה' טוב ומטיב'. בדיעבד, גם

ט. צימוקים ששרו אותם במים כדי לעשות יין, לכתחילה יש להחמיר לשרותם 3 ימים מעת לעת, ואז מברך על מי

ז. על המשקים היוצאים מכל מיני פירות, מברך 'שהכל', פרט לענבים וזיתים. וכן דבש הזב מתמרים, [ודבש דבורים], מברך עליו

ה. גרעיני אבטיח, שבזמנינו נוטעים את האבטיח לצורך הגרעינים, יש לברך על הגרעינים 'בורא פרי האדמה', וכן הדין בגרעיני חמניות.

ג. האוכל פרי שברכתו ודאית, כגון תפוח עץ שברכתו 'בורא פרי העץ', והפרי האחר שלפניו שנוי במחלוקת הפוסקים אם ברכתו

א. חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות, ומונים 100 ברכות מערב עד ערב, ולא מבוקר עד בוקר. גם בשבת