כ' חשוון תשפ"ב – הלכות בציעת הפת (ב)

ג. לאחר שבירך 'המוציא' יאכל מיד, ולא ידבר בין הברכה לטעימה. אם שח יחזור לברך, אלא אם כן דיבר מענין הסעודה, כגון אם ביקש שיביאו לו מלח כדי לטבל בו הפת וכדומה. אולם לכתחילה לא יפסיק לדבר גם מענין הסעודה. לכתחילה יברך במקום הסעודה, אך בדיעבד אם בירך על הלחם במקום אחד, טעם מהלחם, והמשיך בסעודתו בסמוך, אין בזה קפידא. לא יתחיל לברך לפני שיאחוז בשתי ידיו את הלחם, ונהגו לטבל הפת במלח.
ד. נכון להסיר כפפות מהיד בעת שמברך 'המוציא'. מי שיש לו גבס בכף ידו, מותר לו לבצוע על הפת, ואין צריך ליתן לאחד מבני הבית שיבצע על הלחם.