כ"ז טבת תשפ"ב – דיני שאר ברכת שהכל (ב)

ג. השותה מים כדי לבלוע תרופה, אינו מברך על המים, אלא אם כן היה צמא ונהנה בשתיית המים. וטוב שלפני שיבלע את התרופה יברך על המים [אם הוא צמא] ולאחר שיטעם מעט מהמים, ישתה את התרופה עם המים. כל האוכלים והמשקים שאדם אוכל ושותה לרפואה, אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם, מברך עליהם תחילה וסוף. ואם לאו, אינו מברך.

ד. מי שהוא איסטניס ואחר ששותה סירופ לרפואה נותן לתוך פיו סוכריה וכדומה, מפני שנגעל מהסירופ, נכון שיברך תחילה על הסוכריה קודם שישתה את הסירופ, ואחר שיטעם מעט מהסוכריה באופן שהחיך יהנה ממנו, ישתה הסירופ, ויחזור לטעום מהסוכריה. וצריך להקפיד מאד שהסירופ המתוק יהיה כשר. אבל בסירופ מר מעיקר הדין אין חייבים להקפיד בכשרותו.