יט. אחר עשיית צרכיו, (גדולים או קטנים), צריך ליטול ידיו ולברך 'אשר יצר…'. אין שיעור להטלת מימיו, שאפילו על טיפה אחת חייב לברך 'אשר יצר'.
כ. אין ליטול ידיים שחרית בכלי קטן (המכיל פחות מחצי כוס מצויה), סדוק, או נקוב, וכן בכלי שכשעומד בפני עצמו אינו בר קיבול (כשקית מי שתייה), או שלא נוצר לאיחסון נוזלים. במקום דחק, כשאין לו כלי אחר, רשאי לנטול בהם.