עט. הקורא קריאת שמע, לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו, בפרשה ראשונה, שהיא עיקר קבלת עול מלכות שמים, מפני שאם עושה כן – נראה כקורא דרך עראי. יש מחמירים גם בפרשת שניה שלא לרמוז וכדומה, אבל לדבר מצוה לדברי הכל מותר לרמוז בפרשה שניה.
פ. אדם שהסתפק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, משום שחיוב קריאת שמע הוא מהתורה, ואנו פוסקים 'ספק דאורייתא לחומרא'.