הלכות תפילה – חלק א
- אסור לעבור לפני המתפלל בתוך ד' אמות, כיון שמבטל את כוונתו, וגם משום ששכינה כנגד המתפלל, והעובר לפניו כאילו מפסיק בינו לבין השכינה. לפי הזוהר אין לעבור בצידי המתפלל, משום שגם הוא מבטל את כוונתו.
- המסיים תפילתו, ורואה שאדם אחר מתפלל מאחוריו, לא יפסע ג' פסיעות לאחוריו, אם הוא בתוך ד' אמותיו או שעל ידי הפסיעות יכנס לד' אמותיו של המתפלל.
- אסור לשבת בתוך ארבע אמות של המתפלל תפילת העמידה מלפניו או מצדדיו. אבל לאדם שמתפלל, מותר לשבת מצדדיו.
- אם אינו יכול לכוון כשמתפלל בלחש בביתו – רשאי להתפלל בקול כדי שיוכל לכוון בו, אולם כשהוא מתפלל בציבור – אסור להשמיע קולו אפילו במקצת, שלא יפריע לאחרים.
- אסור לאדם להפסיק בדיבור באמצע תפילתו, ואפילו לרמוז בידו וכדומה אסור. אם ילד בוכה ומפריעו בתפילה, מותר לרמוז לו ביד שישתוק, ואם זה לא מועיל – מוטב שיתרחק בעצמו מהילד המפריעו, ולא יפסיק בדיבור.
- אדם שמתפלל תפילת העמידה והתעורר לו ספק הלכתי בענין התפילה [כגון ששכח יעלה ויבא ואינו יודע אם עליו לחזור], מותר לו ללכת באמצע התפילה למקום שיש בו ספר הלכה ולבדוק את ההלכה.
- המתפלל תפילת שמונה עשרה, לא יפסיק באמצע לענות 'אמן יהא שמיה רבא מברך', ולא לעניית 'ברכו' ולא לעניית קדושה, אלא ישתוק ויקשיב לאמירת הש"צ, ויוצא מדין 'שומע כעונה', ואין זה הפסק.
- אם קראוהו לעלות לספר תורה באמצע תפילת שמונה עשרה, לא יעלה. אך אם סיים את התפילה, אף שלא אמר 'אלוקי נצור', יאמר את הפסוק 'יהיו לרצון' ויעלה לתורה.
- אדם שסיים תפילת שמונה עשרה, ואמר גם פסוק 'יהיו לרצון אמרי פי', אף שלא אמר 'אלוקי נצור', יכול לענות לקדיש וקדושה וברכו.
- המתפלל שתי תפילות עמידה סמוכות [כגון שחרית ומוסף, או שנזכר שטעה וצריך לחזור לראש], צריך לשהות ביניהן שיעור הילוך ארבע אמות, כדי שתהא דעתו מיושבת עליו להתפלל בלשון תחינה.
- אדם שטעה או נאנס ולא התפלל תפילה מסוימת ועבר זמנה, יכול להתפלל תפילת עמידה נוספת בתפילה הבאה לתשלומים. כגון: אם שכח להתפלל שחרית, מתפלל מנחה פעמיים. וכן אם שכח מנחה, מתפלל ערבית פעמיים. אם שכח ערבית, מתפלל שחרית פעמיים.
- אדם שמסתפק אם התפלל או לא, חוזר ומתפלל. ויעשה תנאי בתחילת תפילתו, שאם כבר התפלל – תהא תפילה זו תפילת נדבה.
