י"ד אדר א' תשפ"ב – דיני עניית אמן (ח)

טו. איסור 'ברכה לבטלה' הוא מן התורה. לאו של 'נושא שם שמים לשוא'.

טז. המברך 'ברכה שאינה צריכה', כגון שמברך באמצע הסעודה על דברים שכבר נפטרו בברכת 'המוציא', או שעומד לאכול סעודה, ומברך לפני כן על מאכל שדעתו לאוכלו בתוך הסעודה, שלא יצטרך לברך עליו, ונמצא שגורם לעצמו לברך ברכה מיותרת הרי זה 'נושא שם שמים לשוא', והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן.