א' שבט תשפ"ב – דיני ברכת 'שהכל' (ה)

ט. הלועס גומי לעיסה (מסטיק) יברך 'שהכל', אף שאינו בולע מהמסטיק. [על אף שיש פוסקים הסוברים שיש לברך רק על הנאת מעיו – בליעה, ומסטיק כידוע אינו בולע, אלא רק לועס, אולם מברך משום שיש הנאת מעיו, שבולע הרוק שמעורב בו הטעם של המסטיק].

י. על סוכריה מברך 'שהכל' ולאחר שמרגיש טעם בחיך יכול לדבר ולהמשיך למצוץ את הסוכריה מפני שזו הנאתו, במתיקות המתערבת ברוק ובבליעתו. האוכל ויטמינים, אם יש בהם מתיקות והחיך נהנה מהם, מברך בתחילה 'שהכל נהיה בדברו'. ואם אין בהם מתיקות, אינו מברך.