-
מי שנפטר לו אב או אם בחודש אדר בשנה פשוטה, כשמגיע לשנה מעוברת, לפי מנהג הספרדים נוהגים לקבוע את יום השנה לענין תענית ועליה לקבר באדר ב'. אולם לפי מנהג האשכנזים, כדעת הרמ"א, שהעיקר באדר ראשון, ויש מחמירים לנהוג בשניהם.
-
לענין להתפלל לפני העמוד, ללמוד משניות, ונר זכרון, ינהג כמנהג יום השנה לענין העליה לקבר, ויש שסוברים שלכתחילה ראוי לעשות בשניהם.
-
לענין אבילות באדר ב', שהוא החודש השלושה עשר, כגון ללכת לחתונה – מותר.
-
אם הנפטר מת בשנה מעוברת באדר ראשון, הרי שיש להתענות ולנהוג את יום השנה (יאר צייט) בכל שנה מעוברת
-
בחודש אדר ראשון. ואם מת באדר שני יתענה וינהג את יום השנה באדר שני. אם אינו יודע האם היתה שנה מעוברת כשנפטר, ואינו יודע את נפטר באדר ראשון או באדר שני, יתענה וינהג את יום השנה באדר שני.
-
ביום י״ד וט״ו באדר א׳ – 'פורים קטן' אין אומרים תחנון, ואין אומרים ״למנצח יענך״, ואין אומרים ״א׳ ארך אפים״, ואסור בהספד ובתענית. וכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו, ביום י״ג אדר א׳.
-
אין אומרים ״על הנסים״ בפורים קטן, כיון שאין קוראים המגילה, ואם אמר אין מחזירים אותו. נוהגים בפורים קטן להרבות קצת בסעודה. חתן שיום חופתו חל בפורים קטן – אינו מתענה.
-
מי שיושב שבעה על אחד מקרוביו [לא עלינו] בפורים קטן, נוהג בו כל דיני האבלות (בניגוד לפורים באדר ב', שחלק מדיני האבלות לא נוהגים בו). אם חל יום פטירת אביו או אמו בפורים קטן, אינו מתענה.
-
מי שנולד בחודש אדר בשנה פשוטה, והבר מצוה שלו בשנה מעוברת, נעשה בר מצוה באדר ב', משום דחודש אדר א' נחשב כהוספה לשנה ואינו העיקר.
-
נוהגים לקרוא את כל הד' פרשיות בחודש אדר ב', ואם טעו וקראו את הפרשיות באדר א', בבית יוסף משמע שאין צריך לחזור, אבל למרבית הפוסקים יחזור ויקרא באדר ב.
-
מי שנפטר אביו או אמו בניסן שלפני שנה מעוברת, מפסיק לומר קדיש לאחר י״א חודשים (מיום הקבורה), דהיינו באדר א'. לענין דיני אבילות י״ב חודש מסתיימים כעבור 12 חודשים, דהיינו באדר ב'. וזמן היארצייט – יום השנה לענין חיוב קדיש, משניות ונר זכרון בחודש ניסן.