גליון תורתך שאלתי – חג השבועות

מדוע קוראים את מגילת רות בחג השבועות

רות רבה ב, טו: "אמר ר' זעירא: מגילה זו אין בה, לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר. ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים".

בשבועות התגיירו עם ישראל – כרות שנתגיירה ע"י שמירת התורה והמצוות.

במתן תורה נוספו לבנ"י 606 מצוות, נוסף ל-7 מצוות שהצטוו גם אומות העולם. 606=רות.

מגילת רות נכתבה ע"י שמואל כדי לייחס את דוד המלך שבא מרות המואבייה. דוד נפטר בשבועות (ואף נולד ביום זה) ולכבודו קוראים מגילת רות.

 

וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב… וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם… וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ (רות א, ו-ז)

מדוע כפל הלשון 'וַתָּשָׁב… וַתֵּצֵא… וַתֵּלַכְנָה?

מלבי"ם: כולן הסכימו לצאת מהמקום הזה, כי חשבו שמזל המקום גורם. ביציאה היו כולם שוים, אבל ההליכה היתה שונה. רק נעמי לבדה גמרה בדעתה לשוב משדי מואב, אל מקום שהיתה שם.

וַתֵּצֵא, יצאה עם 2 כלותיה. בכך השוו בדעה אחת שצריך לצאת ממקום זה, שבו הורע מזלן.

בשיבה אל ארץ יהודה לא השוו. דעתן היתה להישאר ולגור בשדה מואב. 'וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ', הלכו איתה ללוותה עד קצה ארץ מואב, בדרכה לשוב אל ארץ יהודה.

וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי (רות א, יט)  

מדוע כל העיר המתה עליהן?

ירושלמי כתובות פ"א ה"א: "ותהום כל העיר עליהם, ואפשר כן כל קרתא מתבהלה בגין נעמי על עליבתא? אלא אשתו של בועז מתה באותו היום, עד כל עמא גמל חסדא, נכנסה רות עם נעמי ונמצא זו יוצאת וזו נכנסת".

תורה תמימה: היה זה בהשגחה, שזו [אשתו של בועז] יוצאת מביתו של בועז ורות נכנסת. וגם כל העיר המתה, שבאו כולם "במקרה" להלוית אשתו של בועז.

וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים: לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת (רות ב, ה)

וכי דרכו של בועז לשאול על בנשים?

שבת קיג: דברי צניעות וחכמה ראה בה, 2 שיבלים ליקטה, 3 לא ליקטה. והיתה מלקטת עומדות – מעומד, שוכבות – מיושב.

מלבי"ם: ראה אותה מלקטת לבד וחשב שהיא אשה או בת של אחד הקוצרים שגירש את האחרים ועל כן שאל…

וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לֹא אוּכַל לִגְאָל לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל (רות ד, ו)

מדוע לא רצה הגואל לגאול?

ילקוט שמעוני תרו, ד: "אמר ר' שמואל בר נחמני: אילם היה בדברי תורה, שאמר – ראשונים לא מתו אלא בשביל שנטלו אותה, אני אלך ואטלה לי, שאני מערב פסול בבני? ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית".

כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ג)

מדוע כפל הלשון 'לְבֵית יַעֲקֹב… לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל'?

אבן עזרא: 'לְבֵית יַעֲקֹב', אלה הנמצאים היום ובניהם אחריהם. 'וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל', הם הזקנים, שיגידו לכל העם. ואכן כתוב 'וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם', ולאחר מכן כתוב 'וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו'.

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר (שמות כ, א)

מי אמר את עשרת הדברות?

רש"י: "מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדיבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן. אם כן, מה תלמוד לומר עוד 'אנכי' ו'לא יהיה לך'? שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו".

רמב"ן: את כל עשר הדברות שמעו בני ישראל מפי הקב"ה, כפי שכתוב 'וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר'. את שתי הדברות הראשונות שמעו והבינו כמו משה, בניגוד לשמונה הדברות האחרות ששמעו מפי הקב"ה, אך הואיל ולא הבינו אותם, הוצרך משה להסבירם להם, כפי שכתוב 'מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל'.

חזקוני: בתחילה הקב"ה אמר את כל התורה בבת אחת ובדיבור אחד. משלא הבינו בני ישראל, חזר המפרש ופירש כל דיבור ודיבור בפני עצמו כדי שיבינום ישראל.

ספורנו: הקב"ה אמר להם את כל עשר הדברות, כפי שכתוב 'אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר'.

 

לֹא תִרְצַח, לֹא תִנְאָף, לֹא תִגְנֹב, לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר (שמות כ, יג)

5 הדברות הראשונות ארוכות וגדושות בתוכן, לעומת הלוח השני שבו כתוב 5 הדברות השניות בקיצור.

מדוע אין "יחס" בין הלוחות, הראשון "מלא", לעומת השני כמעט ריק?

ה'מבי״ט': הקב״ה רצה שעל הלוח השני יהיו כתובות רק מעט מילים, כדי שהאותיות של ״לא תרצח״ ו״לא תגנב״ יהיו גדולות יותר ובולטות יותר.

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ… (שמות כ, ב) 

מדוע דיבר בלשון יחיד, ולא אמר 'אלוקיכם'?

רבי חיים פלטיאל: הקב"ה צפה שיהיו יחידים שיבטלו חלק מהמצוות, וכדי לחייבם באופן אישי, שיחושו שזה נוגע אליהם, כתב בלשון יחיד.