אמר הקב"ה: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק (ר"ה טז ע"א).
נשאלת השאלה, מאחר ותקיעת השופר נועדה לעורר את זכות מסירות הנפש של העקידה, מדוע נבחרה דווקא קרנו של איל? ניתן היה להציג כלי המבטא בצורה מוחשית ומטלטלת יותר את גודל ההקרבה והנכונות לפרידה, כגון המאכלת שבה עמד אברהם לשחוט את בנו.
אלא שכאן טמון יסוד חשוב: אין אנו באים ביום הדין להעלות על נס רק את גבורת ההקרבה והנכונות למסור נפש. עיקר תכליתה של העקידה – התגלות הרחמים של הקב"ה, שאינו חפץ באבדן האדם ובקרבנות דם. משום כך ציווה: "אל תשלח ידך אל הנער", והמיר את יצחק באיל הנאחז בסבך.
כשאנו ניצבים באימת הדין ותוקעים בשופרו של איל, אנו משמיעים קול תחינה רוטט: ריבונו של עולם, כשם שברחמיך פדית את יצחק וקיבלת תמורתו איל, כן תחוס ותרחם עלינו. ראה את נכונות לבנו, אך נהג עמנו לפנים משורת הדין, כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה.
מעוניינים ברעיונות יפים לראש השנה, שיעשירו את שולחן החג?
מוזמנים להיכנס לקישור https://katzr.net/bbd620