משמעות ימי ספירת העומר
כג, טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם
ימי ספירת העומר מעוררים בלב היהודי רגשות מנוגדים. לפי הרמב"ן בפרשתנו, ימי הספירה, כימי הכנה לקראת קבלת התורה, נחשבים לימי חול המועד, המחברים בין פסח לשבועות, בודאי שלא ימי אבלות. מאידך גיסא, חז"ל תיקנו לנהוג בימים אלו מנהגי אבלות, בשל מיתת תלמידי רבי עקיבא, שמתו בין פסח לעצרת.
כלל ישראל ידע אסונות כבדים במשך שנותיו הארוכות, מבחינה מספרית, אסון זה אינו גדול בצורה יוצאת דופן. אלא, שמיתת תלמידי רבי עקיבא הביאה בכנפיה חורבן של עולם התורה. האבלות אינה רק על תלמידי רבי עקיבא, אלא אף על תורתו של רבי עקיבא.
בתפילה ותקווה לתיקון הפגם, אין לנו אלא להתמקד על נקודת הכשל של תלמידי רבי עקיבא: "שלא היו נוהגים כבוד זה בזה". לכל תלמיד ותלמיד ניתן פן אחר בתורת רבו הגדול, אך כל אחד הסתכל רק פנימה, על חלקו שלו, ולא חלק את הכבוד הראוי לחלקו של חברו. לפי רום מעלתם, לא הכירו תלמידי רבי עקיבא בכך שהתורה – תורה אחת היא, וחלק האחד תלוי וכרוך בחלקו של חברו, עד שכבוד האחד הרי הוא כבודם של כולם.
