כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם. הָיָה כּוֹרֵךְ…
מדוע הלל היה כורך אותם ביחד?
- הלל ראה שפסח, מצה ומרור קשורים זה בזה, וגם המרירות שבגלות היא חלק מהגאולה, ולפיכך היה כורך את הפסח עם המצה והמרור ביחד, גם זה היה חלק מתהליך היצירה של עם ישראל כעם. שלושתם מבטאים את משמעות היצירה הרוחנית של עם ישראל ביציאתו מהשעבוד, אל החירות העצמית.
- כתב סופר: קרבן פסח זו מצות עשה, ומי שלא מקיימה חייב כרת. לעומת זאת מצוות מצה ומרור הן מצוות עשה רגילות. הלל מלמדנו להיות זהיר במצוה קלה כבחמורה, בכריכת שלשתן, הראה שכלם שוים בעיניו.
- הרב להמן: הלל הוא הסמל של הענוה וההתבטלות, למרות שהיה מנהיג, בעל שיעור קומה. הלל מורה כיצד להמתיק את המרירות (אם יש), בחייו של יהודי, בכריכת המרירות עם מעט מהמתיקות.
- אלשיך: כריכת המצה והמרור מסמלים דרך בעבודת ה'. המצה מרמזת על יצר הטוב, המרור – על יצר הרע. את הקב"ה עובדים גם ביצר הרע, שהרי חז"ל דרשו – "בכל לבבך – בשני יצריך, יצר הטוב ויצר הרע" (ברכות דף נד). עלינו לרתום את כח הרע לשירותו של הטוב בעבודת ה'.
- דברי יואל: הלל אמר בכל יום ברוך ה', וקיבל הכל לטובה ובשמחה, גם אם היתה לו רעה באותו היום (ביצה דף טז). הלל רצה לרמוז גם בקרבן הפסח את שיטתו, שיש לקבל את הטובה ואת הרעה בשמחה באותה המידה. קרבן פסח ומצה מרמזים על הגאולה, מרור מרמז על השעבוד והגלות. הלל כרך הכל יחד ואכל בהסיבה בדרך של חירות.
- כריכת המצה עם המרור מרמזת, שכדי להגיע לחירות (ע"י המצה), יש צורך להקריב קרבנות (מרור).
