גליון תורתך שאלתי – שמחת תורה תשפ"ו

שמחה בשמחת תורה

ר' נפתלי מרופשיץ היה אומר שמעולם לא נצחו אדם, פרט לאדם אחד. הוא סיפר על אחד שרקד ושמח עם ספר התורה בשמחת תורה. שאל אותו הרבי: מדוע אתה כל כך שמח עם התורה, הרי אינך לומד בה?

השיב לו האדם: אם אחיך עושה שמחה ומחתן בת לא היית שמח עמו? גם אני כך, שמח בשמחת התורה של כל לומדי התורה.

סיכם ר' נפתלי מרופשיץ: למדנו מאותו האיש, שגם מי שלא למד תורה, שמח שהתורה ניתנה לעם ישראל.

 

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא, אָנָּא ה' עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ

מדוע כששמחים בתחילת כל הקפה מתפללים 'אנא ה' הושיעה נא', 'דובר צדקות הושיעה נא' ועוד?

בשמחת תורה, באמצע הריקודים, לא עולה על דעת השטן שעם ישראל מתפלל, ועל כן אינו מקטרג בשעה זו. מסיבה זו בעת ההקפות זה זמן מיוחד לקבלת תפילותינו ולכן מבקשים "אנא ה' הושיעה נא".

בסידור 'בית יעקב' לרבי יעקב עמדין הביא מדברי הזוהר, שכל התפילות של שמיני עצרת מתקבלות. משום ששמחת תורה זה יום של קשר בין הקב"ה לבין עם ישראל, בין אב לבנו, וכשבן מתרפק לאביו ומבקש ממנו, הוא מקבל הכל.

מהרי"ץ אמר שבעת ההקפות אפשר לבקש דברים גדולים ולפעול רבות, משום שמחזיקים את ספר התורה בחיבה ומראים שאנו בבחינת "חבוקה ודבוקה בך", בניגוד לשאר ימי החג, שמקיפים בהושענות את ספר התורה שרק מונח על הבימה.

 

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ (דברים טז, יג)

"'והיית אך שמח', לרבות לילי יום טוב האחרון" (פסחים עא ע"א)

המילים 'אך' או 'רק' בכל מקום ממעטות. מדוע דרשו חז"ל שבא לרבות?

הגאון מוילנא: בחג סוכות יש כמה מצוות: סוכה, לולב, אתרוג, הדס ושמחת בית השואבה. אלו מצוות שנוהגות רק בשעת ימי החג, אבל ביום השמיני אין עוד מצוות. נשאר לאדם לקיים רק את מצות שמחת החג.

זו כוונת התורה במילים "והיית אך שמח", ולא יותר.

ומכאן שבא לרבות לשמוח בליל יו"ט אחרון, זה ריבוי שהוא מיעוט.

 

יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר (לג, ו)

לאחר שמשה רבינו אמר 'יחי ראובן', לשם מה היה אמר שוב 'ואל ימות'?

רבי חיים סולובייצ'יק: (כשהיה ילד בן שלוש נשאל זאת על ידי אביו ה'בית הלוי' והשיב:) משה רבינו אמר זאת כשראובן כבר מת.

ביאור הפסוק: 'יחי ראובן' – שיקום לתחיית המתים. ואז יכול לבקש בקשה נוספת: 'ואל ימות' – שלאחר שיקום בתחיית המתים לא ימות שוב.

 

וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ (לג, יח)

מדוע ביחס לזבולון נאמר 'בְּצֵאתֶךָ', ואילו ביחס ליששכר כתוב 'בְּאֹהָלֶיךָ'?

כלי יקר: בפשטות, לפי ברכת יעקב יששכר חמור גרם ועוסק בתורה בביתו, ולכן כתוב ביחס אליו 'בְּאֹהָלֶיךָ'. לעומתו זבולון עוסק בסחורה לחוף ימים, ועל כן נאמר ביחס אליו 'בְּצֵאתֶךָ'.

משה בברכתו התכוון להעביר מסר נוסף. קנין הממון אינו חלק מהאדם ואינו דבק בו, אלא הוא ענין חיצוני, ולכן נאמרה בו לשון 'יציאה'. ולכן כתוב אצל זבולון 'בְּצֵאתֶךָ'. בניגוד לקנין התורה, שאדם קונה. התורה הופכת להיות חלק מהווויתו, היא מתעצמת ודבקה בו, ולכן נאמר בו 'בְּאֹהָלֶיךָ', היא דבקה בו לפני ולפנים.

 

וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה (לד, ח)

רש"י: "בני ישראל – הזכרים, אבל באהרן מתוך שהיה רודף שלום ונותן שלום בין איש לרעהו ובין אשה לבעלה נאמר (במדבר כ, כט) 'כל בית ישראל', זכרים ונקבות".

פרשה זו עוסקת בשבחו של משה, מדוע נכתב כאן שבכו עליו רק הזכרים, הרי זה ממעט ממעלתו?

מהרי"ל דיסקין: התורה מספרת בשבחו של משה, שהיה מנהיג של בני ישראל, והיה עליו להכריע ולפסוק בדיני תורה, לזכות את הזכאי ולחייב את החייב ולהוכיח תוכחה. מובן שלא כולם היו שבעי רצון ממנו, ולכן לא ביכו אותו כל בית ישראל. בניגוד לאהרן, שלא שימש כמנהיג של בני ישראל, והיה יכול להיות אהוב ומקובל על כולם.

גדולתו של מנהיג מוכחת דוקא כשלא כולם מרוצים ממנו. לאחר שעומד על דעתו ומנהיג את כלל ישראל לפי דעת תורה, מבלי לחשוש מהמתריסים כנגדו. התורה שבחה את משה רבינו, שהנהיג את עם ישראל ביד רמה, מבלי לשים לב לרכישת אהדה בכל הציבור, ועל כך משבחת אותו התורה 'ויבכו בני ישראל', ולא כל בית ישראל.