ביאור דברי אסתר "נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד…"

כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שׁוֶֹה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ (ז, ד)

מה ביאור דברי אסתר?

·         רש"י: אסתר אמרה שהצר שרודף אותם (המן) אינו חושש לנזק שייגרם מכך למלך, שאילו היה דואג למלא את רצון המלך, היה מציע לו למכור אותם לעבדים ולקבל את הממון או להפוך אותם לעבדיו. גזירת ההריגה מוכיחה שלא אכפת לו מהמלך, ועושה הכל רק משנאתו אותם.

·         ילקוט מעם לועז: אסתר לא התכוונה להחריש על מכירתם לעבדים, אלא אמרה למלך שאילו היו רק נמכרים לעבדות, היתה שותקת ולא ממהרת לבוא למלך בבהילות, תוך סיכון עצמי, שהרי עומד לרשותה זמן רב להשפיע על הגזירה, אולם משנמכרו להריגה, לא ניתן עוד להחריש ולהמתין.

·         אלשיך: אסתר אמרה למלך שאילו המכירה היתה "כלכלית", ואחשורוש היה מרוויח ממכירת היהודים, על כך היתה מחרישה, אך בהריגת היהודים הלא אינו מרוויח, ואדרבא, מפסיד ממון, את המיסים והארנונה שהם משלמים, ועל הפסד כספו אינה רשאית לשתוק.