גליון תורתך שאלתי מס' 157 לשמחת תורה תשפ"ה

להורדת קובץ גליון תורתך שאלתי מס' 157 לשמחת תורה תשפ"ה, בקישור https://did.li/xtjx5

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא, אָנָּא ה' עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ

מדוע בעת השמחה, בתחילת כל הקפה מזכירים תפילות ותחנונים כ'אנא ה' הושיעה נא', 'דובר צדקות הושיעה נא' ועוד?

זמן ההקפות הוא מיוחד לקבלת התפילות שלנו. השטן עומד ומקטרג בכל עת, אך בשמחת תורה באמצע הריקודים, לא עולה על דעתו שכעת יתפללו ולכן דוקא בעת הזו מבקשים "אנא ה' הושיעה נא".

מהרי"ץ אמר שבעת ההקפות אפשר לבקש דברים גדולים ולפעול רבות, משום שמחזיקים את ספר התורה בחיבה ומראים שאנו בבחינת "חבוקה ודבוקה בך", בניגוד לשאר ימי החג, שמקיפים בהושענות את ספר התורה שרק מונח על הבימה.

 

שמחת תורה

מדוע יו"ט אחרון של סוכות נקרא 'שמחת תורה', ולא 'שמחת ישראל', הרי ישראל הם ששמחים עם התורה?

תורה חיים: מכאן מוכח שהמצווה היא לא רק שישמחו ישראל עם התורה, אלא העיקר שהתורה תשמח עם ישראל.

 

תפילת הגשם

מדוע בשמחת תורה מתפללים על הגשמים?

יש בכך רמז שהגשמיות באה בזכות התורה. ביום שבו אנו מסיימים את התורה ושמחים בה, זה הזמן וזו הזכות לקבל את השפע הגשמי. וכמו שכתוב: (ויקרא כו) "אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם".

בספר 'מכתב מאליהו' כותב הרב דסלר שגם מי שלא השיג מדרגות רוחניות גבוהות בראש השנה וביום כיפור, יכול להגיע לאותן דרגות באמצעות השמחה של שמחת תורה.

 

קפיצות ב'משה אמת' בשמחת תורה

מדוע נוהגים רבים לקפוץ בשמחת תורה בין ההקפות, כשאומרים "משה אמת ותורתו אמת"?

מקור המימרא "משה אמת ותורתו אמת" בבני קרח, כפי שאמרו חז"ל שרבה בר בר חנה שמע באוזניו מתוך האדמה את בלועי קורח צועקים: "משה אמת ותורתו אמת" (בבא בתרא עד ע"א).

יש כמה טעמים לקפיצות:

• מובא בתרגום שני על מגילת אסתר פ"ג שהמן סיפר לאחשוורוש שהיהודים קופצים בסוכות ורוקדים כמו גדיים.
• בקפיצות אלו מראים שאנו מאמינים בתורה מהשמים וע"י כך מקשרים אנו את שכלנו החומרי ומחברים את גופנו גם לרוח. אנו קופצים להראות שגם גופנו נעשה רוחני ואנו נמשכים אנו לשמים הרוחניים בכוח התורה. זהו החיבור לתורה מהשמים, בניגוד גמור לבלועי קרח. (הגיון לב).
• אנו עושים כמו שעשה קורח, שרוצה לקפוץ ולצאת מהבור שבו נבלע.

 

אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ (לג, ג)

תרגום אונקלוס על המילים 'וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ': 'וְאִנוּן מִדַבְּרִין תִּחוֹת עֲנָנָךְ נָטִלִין עַל מֵימְרָךְ'.

אמר האדמו"ר מגור, בעל חידושי הרי"ם, שמכאן רמז ששמחת תורה חלה מיד לאחר סוכות.

אחרי 'מִדַבְּרִין תִּחוֹת עֲנָנָךְ', דהיינו סוכות ענני כבוד, בא מיד 'נָטִלִין עַל מֵימְרָךְ', שנוטלים את התורה ושמחים בה.

 

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב (לג, ד)

מה החידוש בפסוק זה?

כתב סופר: אדם יחידי אינו יכול לקיים את כל המצוות שבתורה, שכן יש מצוות שרק חלק מעם ישראל יכול לקיים, כגון מצוות של כהנים, לויים, מלך וכיו"ב.

אולם כשעם ישראל כולו מלוכד, כאיש אחד, וכולם מחבבים איש את רעהו, אזי נחשב כל העם לגוף אחד והמצוות שעושה כל אחד נחשבות שכביכול נעשו על ידי כל ישראל. יוצא אם כן שכל אחד מעם ישראל מקיים את כל המצוות שבתורה.

על כך כתבה התורה: "תורה צוה לנו משה", גימטריה של המילה 'תורה' = 611. רמזה התורה שכל התורה והמצוות (611) נאמרו על ידי משה, פרט לשתים – 'אנכי' ו'לא יהיה לך', שנאמרו מפי הקב"ה בעצמו. לפי זה ביאור הפסוק: 'תורה' [תרי"א המצוות שנאמרו ע"י משה] לא יוכלו להיות לנו ל"מורשה" נצחית ולא נוכל לקיים את כולן, אלא אם תהיה "קהלת יעקב" – שיהיו ישראל כולם מלוכדים כגוף אחד.

 

בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְרָאֵל (לג, ה)

ר' נפתלי מרופשיץ היה מספר שפעם למד מוסר השכל משיחה שהיתה לו עם יהודי פשוט, סבל במקצועו. הוא סיפר שראה יהודי פשוט עם הארץ גמור, ששמח שמחה גדולה בשמחת תורה. שאל אותו ר' נפתלי: מה לך ולשמחה זו? כמה תורה למדת בשנה זו, שאתה כל כך שמח בשמחת התורה?

ענה לו היהודי בפשטות ובתמימות: רבי, אם ישנה שמחה אצל אחי, האם שמחתו אינה שמחתי ואיני צריך לשמוח איתו? אם אני בעצמי לא למדתי תורה, הנני שמח בשמחת אחי הרב, שכן זכה ולמד תורה.

 

בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְרָאֵל (לג, ה)

מספרים על יהודי פשוט ששמח שמחה גדולה בשמחת תורה. שאלו אותו מה ענין השמחה, הרי הוא לא למד הרבה תורה בשנה זו.

השיב היהודי: בערב יום הכיפור אני מתוודה "על חטא שחטאנו לפניך בכפת שוחד", למרות שאני יודע בודאות שאין לי כל שייכות לחטא זה ומעולם לא נכשלתי בחטא זה.

אך עלי להתוודות על חטא זה מתוך ערבות לכלל ישראל, משום שיתכן שמישהו עבר על חטא זה. ואם יש ערבות בחטאים, על אחת כמה וכמה שיש ערבות גם בלימוד התורה, ואני שמח בלימוד התורה שחברי למד.

 

וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה (לג, יז)

מדוע ביחס לאפרים כתוב "רבבות" ואילו אצל מנשה כתוב "אלפי"?

הגר"א: כשיעקב בירך את אפרים ומנשה, שיכל את ידיו והניח את יד ימינו על ראש אפרים ויד שמאלו על ראש מנשה. בהתאם לפסוק "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך" (תהילים צא, ז). ביאור המילים "יפול מצדך (=משמאלך) אלף", כנגד מנשה שעל ראשו הונחה יד שמאל של יעקב. "ורבבה מימינך", כנגד אפרים שעל ראשו הונחה יש ימין של יעקב, כשבירך אותו, לאחר ששיכל את ידיו.

 

שמיני עצרת החג הזה

מדוע בכל החגים אנו מזכירים את המילה 'חג' לפני שם החג, ואילו בשמיני עצרת אנו אומרים: 'שמיני חג העצרת'?

רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה: בכל הרגלים, הגורם והסיבה לחג הוא מאורע שאירע. חוגגים את חג הפסח על שום יציאת מצרים. חוגגים את סוכות על שום 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'. חג השבועות נחגג משום שנתנה בו תורה.

לעומת זאת שמיני עצרת אינו נחגג משום מאורע שאירע. בשמיני עצרת הקב"ה עוצר אותנו ליום נוסף כי קשה עליו פרידתנו. בשבעת ימי הסוכות שמשו חול וקודש בעירבוביא. הקרבנו את 70 הפרים כנגד 70 האומות, וגם להם היה חלק בחג.

ביום שמיני עצרת תהיה "לכם" ולא להם, חג זה נועד רק לקב"ה ולישראל עמו. אנו נעצרים אצל הקב"ה לעוד יום ושמחים שמחה גדולה ועצומה להיות בקרבתו ית' ולהנות מזיו שכינתו.

על כך אומרים שמיני חג העצרת הזה.

 

הקפות

בהקפות בשמחת תורה נהג רבי מאיר שפירא מלובלין לומר:

ההקפות שלנו אינן אלא משל: אדם מסתובב ומגיע לנקודה שממנה יצא. הרי ההקפות שלנו עם ספר התורה נמשכות כבר אלפי שנים.

יצאנו עם הספר תורה מארץ ישראל והקפנו עמו את כדור הארץ. גלינו לאשכנז ולפולין, למרוקו ולתימן, וכך נמשיך להקיף את העולם עד שנחזור לנקודה שממנה יצאנו, לארץ ישראל.