גליון תורתך שאלתי – אמור תשפ"ג

אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו (כא, א)

מדוע פרשת אמור נסמכה לפרשת קדושים?

בעל הטורים: "סמך אזהרת כהנים ל'לא יטמאו לאוב', שגם בו נאמר אזהרה שלא לטמאה בו. אי נמי, שלא יטמא הכהן למת כשירצה לשאול באוב, שצריכין להיטמאות כששואלין בו (סנהדרין סה ע"ב). אי נמי, להכי סמך 'אמור אל הכהנים' לאוב וידעוני, שאם תאמרו: ממי נדע העתידות? הרי לא נדרש באוב וידעוני, לכך סמך לו 'אמור אל הכהנים', הרי לך כהן שישאל לך באורים ותומים".

אבן עזרא: אחר שהזהיר ישראל ובני אהרן בכללם להיותם קדושים, הזהיר בני אהרן, שהם חייבים להשמר מדברים אחרים, בעבור שהם משרתי ה'.

קְדשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם (כא, ו)

מה משמעותה של קדושה זו?

רמב"ן: "הקדושה היא הפרישות כאשר פירשתי בסדר של מעלה (לעיל יט, ב). יאמר, שאפילו במותר לישראל יהיו הכהנים פרושים, יבדלו מטומאת המתים ונשואי הנשים שאינן הגונות להם בטהרה ובנקיות".

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר (כא, יז)

מדוע מדוע כפל הלשון 'דַּבֵּר – לֵאמֹר'?

אור החיים: "אמר 'לאמר', לצד שהמצוה באה לאהרן כאומרו: דבר אל אהרן שהטיל עליו להפריש בעלי מומין מהכהנים להיות שהוא כהן גדול, לזה אמר 'לאמר', שיזהיר גם כן כל הכהנים שיאמר להם המצוה, ונמצאו מוזהרים הכהנים על עצמן".

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל (כב, ב)

מדוע הוסיפה התורה את המילה 'מִקָּדְשֵׁי'?

הכתב והקבלה: "יצוה אל הכהנים שיפרשו מן הקדשים, ואינו מבואר בקרא ממה יהיו פרושים, לכן יוסיפו המפרשים שבימי טומאתם יהיו פרושים מלהתעסק בקדשים".

 

אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי, שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ (כג, ב-ג)

לאחר שכתבה התורה 'אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי', מדוע פותחת בציווי על השבת?

רמב"ן: "פירוש 'מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש…', אבל השבת תשמרו לעשות אותה 'שבת שבתון' מכל מלאכה שבעולם, כי יזהיר בשבת פעמים רבות. וירמוז עוד בכאן כי גם בבואו באחד מן המועדים לא תדחה לעשות בה אוכל נפש".

כלי יקר: "להקדים מצות השבת לעיבור, לומר לך שאין העיבור דוחה שבת".

וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' (כג, יא)

מדוע נדרש להניף את העומר?

בכור שור: "כאדם שמדרין לפני המלך שנוטל על כפיו ומדרין, ואמרו רבותינו שמוליך ומביא מעלה ומוריד כדי להניא רוחות רעות וגשמים וטללים רעים".

עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם (כג, טז)

קדושת ימי ספירת העומר

הרמב"ן ביאר שכשם שבפסח ובסוכות יש ימי 'חול המועד' בין יום טוב ראשון ליום טוב אחרון, כך גם לחג השבועות יש חול המועד – ימי הספירה שנמצאים באמצע, בין יום טוב של פסח ליום טוב של שבועות, כי תכלית ימי הספירה הם כהכנה לקבלת התורה, ומפסח שהוא זמן יציאת מצרים, אנו נמצאים בימים קדושים כעין חול המועד, להכין עצמינו להיות ראויים לקבלת התורה בחג השבועות.

 

אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם (כג, כז)

מדוע כתבה התורה 'אַךְ'?

דעת זקנים מבעלי התוספות: "מהו 'אַךְ'? לפי שכל שאר ימים טובים נקראים 'מקרא קדש', לאכול ולשתות ולהתענג, וזה אסור בכל אלו. לכך כתיב 'אך', לומר שאינו נקרא 'מקרא קדש', אלא לכבד היום להקריב קרבן ולאסרו במלאכה, אך 'ועניתם את נפשותיכם' בו כי יום כפורים הוא".

 

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ… עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ (כג, לו)

מדוע כינתה התורה יום זה בכינוי 'עֲצֶרֶת'?

ספורנו: "ענין העצירה הוא לא בלבד לשבות ממלאכת הדיוט, אבל היא עם זה אזהרת עמידה איזה זמן במקומות הקדש לעבוד במקומות ההם את האל יתברך בתורה או בתפילה או בעבודה, כענין 'ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה" (שמואל א' כא, ח) והוא אמרו 'קדשו צום קראו עצרה' (יואל א, יד)".

 

כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו (כא, ב)

רש"י: שארו זו אשתו.

מדוע אשתו מכונה בתואר 'שארו'?

הכתב והקבלה: "ולדעתי נקראת אשה שאר, על שם הקיום וההותרה שגורמת לבעלה בהולידה לו בנים שהם שארית וקיום לאיש, כענין 'לשום לכם שארית' (בראשית מה)".