מדוע אסתר הזמינה את המן למשתה?

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ (ה, ד)

מדוע אסתר הזמינה את המן למשתה?

מגילה טו ע"ב: "תנו רבנן: מה ראתה אסתר שזימנה את המן?

1. רבי אליעזר אומר: פחים טמנה לו[1], שנאמר 'יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח'[2],
2. רבי יהושע אומר: מבית אביה למדה[3], שנאמר 'אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם'[4],
3. רבי מאיר אומר: כדי שלא יטול עצה וימרוד[5],
4. רבי יהודה אומר: כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית[6],
5. ר' נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל: אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים[7].
6. רבי יוסי אומר: כדי שיהא מצוי לה בכל עת[8].
7. רבי שמעון בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס[9].
8. רבי יהושע בן קרחה אומר: אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא[10].
9. רבן גמליאל אומר: מלך הפכפכן היה[11].
10. אמר רבן גמליאל: עדיין צריכין אנו למודעי, דתניא, רבי אליעזר המודעי אומר: קנאתו במלך, קנאתו בשרים[12],

רבה אמר: 'לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן'[13], אביי ורבא דאמרי תרוייהו: 'בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת מִשְׁתֵּיהֶם'[14],

אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה: כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי[15]? – אמר ליה: ככולהו תנאי וככולהו אמוראי[16]".

 

[1] שולחנם (=סעודתם) של הרשעים היא הפח שאליו נופלים.

[2] תהלים סט, כג.

[3] רש"י ד"ה מבית אביה למדה – "שמעה התינוקות אומרים כן", התלמידים שפגש מרדכי כשיצאו מבית הספר ענו פסוק זה כתשובה לשאלתו, מה למדו באותו יום. באמצעות הזמנת שונא לסעודה ניתן להפילו, לאחר שאוכל ודשן ושמח.

[4] משלי כה, כא.

[5] אסתר רצתה לבלבל את המן, שלא יחשוב שהיא שונאת אותו [על שבתו של המן היתה "מתחרה שלה" במועמדות על תפקיד המלכה]. תורה תמימה מבאר שהיא רצתה להטרידו בסעודה, לאחר שחששה שבין כה וכה ימרוד במלכות, כיון ששעתו מצליחה.

[6] לא יחשדו בה שהיא יהודיה, שהרי הזמינה את המן שונא היהודים, (יהודיה אינה עושה כן). אילו היה נודע שהיא יהודיה המן היה מקדים את הגזירה, כדי שאסתר לא תשפיע על המלך לבטלה. בהזמנתו "טישטשה" אסתר את זהותה.

[7] אסתר רצתה לחזק את עם ישראל באמונה ובתפילה להקב"ה, שלא יאמרו היהודים, בראותם את אסתר מתקרבת למלכות, "אחות יש לנו בבית המלך", יש לנו "קשרים" עם השלטון, ויסיחו את דעתם מהרחמים, ויחדלו מתפילה ותחנונים להקב"ה שיצילם.

[8] [רש"י ד"ה שיהא מצוי לה – "אולי תוכל להכשילו בשום דבר לפני המלך"]. אסתר רצתה שהמן יהיה מצוי בקרבתה, כדי שתוכל להכשילו בהזדמנות קרובה, כפי שאכן התרחש.

[9] תורה תמימה מבאר שהיא סברה שלאחר שיראה הקב"ה בצערה ובצרתה, שבשפלותה מתקרבת לשונאי ישראל ומחניפה לרשעים, ירחם עליה וייעתר לבקשתה.

[10] אסתר מסרה נפשה על הצלת עם ישראל, [רש"י ד"ה שיהרג הוא והיא – "שיחשדני המלך ממנו ויהרוג את שנינו, נ"א וכי גזרי גזירה ומית חד מינייהו בטלי הגזירה"]. היא תכננה שלאחר הזמנתו, יחשוד המלך שמכל השרים רק הוא הוזמן משום שיש (כביכול) ביניהם קשר וכתוצאה מכך ירצה להורגו (ואולי אף אותה). על פי תכניתה, רצתה אסתר לגרום שהמלך יחשוב שאולי יש קשר ביניהם וידונם למיתה, ועל פי החוקה, כשמת שר – גזירותיו מתבטלות. בדרך זו רצתה אסתר לבטל את גזירת המן.

[11] אסתר ידעה שדעותיו של אחשורוש אינן יציבות. היא תכננה שתצליח לפתות ולשכנע את המלך להרוג את המן, אך חששה  שאם המן לא יהיה נוכח, עלול אחשורוש לשנות את דעתו ולחזור בו בזמן שיחלוף עד שעת  הוצאתו להורג. אסתר רצתה שהמן יהיה זמין ונגיש כדי שההוצאה להורג תהיה מיידית, [כפי שאכן אירע].

[12] אסתר רצתה להשניא את המן על השרים. מכל השרים הזמינה אסתר רק אותו כדי שהשרים יקנאו בו על "מעמדו" הרם, יקנאו בו, ישנאו אותו וירצו להרגו.

[13] משלי טז, יח.

[14] ירמיהו נא, לט.

[15] רבה בר אבוה פגש את אליהו, שאל אותו: מכל הסיבות הנ"ל, מה היתה הסיבה האמיתית שאסתר בחרה להזמין את המן?

[16] ענה לו אליהו: ככל הסיבות שמנו התנאים והאמוראים.