ביאור טענת משה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי
וַיִּצְעַק מֹשֶׁה… מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי (יז, ד)
מה ביאור טענת משה שאמר להקב"ה?
אלשיך מתרץ שכשראה משה שבני ישראל רבים אתו, צעק אל ה' ועשה עצמו כצועק עליהם על שמצירים לו. בדבריו הרחיב משה את מעשיהם ואף התבטא בביטוי חריג, כשאמר 'עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי', על אף שלא היתה בכוונתם לעשות זאת. משה אמר כך על בני ישראל, כדי שהקב"ה יהיה מליץ וישיב לו בדברי סנגוריה עליהם, שיאמר לו: למה תוציא עליהם דיבה, הרי כולם צדיקים. מסיבה זו כתבה התורה את המילה 'לֵאמֹר', שמה שצעק היה כדי 'לֵאמֹר', שיאמר הקב"ה את שאמר.
הכתב והקבלה מבאר שלא יתכן לומר שעבד ה' יתרעם על בני ישראל לפני הקב"ה, ויבקש לעורר את מידת הדין עליהם בעת צרתם הגדולה. ולכן כתוב 'וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה", משה התפלל 'אֶל ה", כדי לעורר את מידת הרחמים על בני ישראל, להושיעם מצער הצמאון. בדבריו אמר משה: 'מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה', הודיעני נא במה ארווה צמאון העם, הלא זה מצרך הכרחי ביותר לחיי אדם, וצודקים מאד בתלונתם עלי. עוד הוסיף משה ואמר: אם אתאחר בתשובתי, הצמא יגבר ומרוב צערם 'עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי', לא מן הנמנע שיעשו זאת.
