כד, יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק
מדוע אליעזר ביקש תנאי זה?
בית הלוי מבאר שעל אף שהכל היה בדרך ניחוש וסימן, אליעזר פעל בחכמה רבה. הוא רצה לעמוד על מידותיה, אם הן טובות ובאמצעותן לבחון את תבונתה:
א. לראות אם היא טובה במזגה, לתת לשתות לאיש שאינה מכירה, ובפרט שלא היתה שם כוס לשאוב מהכד, אלא הוא שתה מהכד בעצמו, כפי שביקש 'הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ'. בכך עמד על מידותיה, אם לא היתה בעלת חסד, לא היתה נותנת לו, שהרי הוא זר ויכול להמאיס את המים ברוק שבפיו.
ב. רצה לראות מה תעשה במים שנותרו בכד לאחר ששתה ממנו. דמחד, אם תשא אותם לביתה, אינה חכמה, שמא פיו אינו נקי והשאיר חולי בכד. מאידך, אם היא לא תקח את המים לביתה ותשפוך אותם, עלולה היא לבזות אותו, ששופכת את שאריות המים שמהם שתה, ועל כן ציפה שתאמר לו: 'וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה', (כפי שאמרה), וכך יידע שהיא גם בעלת שכל וגם בעלת דרך ארץ, שלא לפגוע בכבודו של אדם. וגם אם יגיע למסקנה שהיא בעלת המידות הטובות, עדיין אין ראיה שהיא ראויה לביתו של יצחק, ועל כך התפלל לה' שיעלו לו הסימנים שעושה, להוכיח שזו הנערה שהועיד הקב"ה ליצחק. בתשובתה, הוסיפה רבקה: 'גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת', מעבר לציפיותיו שתאמר 'וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה', ובכך הראתה שחסה על כבודו שלא יחשוב ששפכה את המים אל השוקת משום שאינה רוצה לישא אותם לביתה, אלא אמרה לו שתשאב עוד מים אחרים עבור הגמלים עד שיכלו לשתות וכך הניחה את דעתו בצורה מכובדת.