כיצד ההודיה להקב"ה על הביכורים – דבר תורה – כי תבוא
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי (כו, ה)
על וידוי ביכורים שאומר החקלאי, כשמביא את הביכורים לבית המקדש כתוב שצריך להיאמר בקול, כפי שכתוב "וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך". רש"י מבאר את כפל המילים "וענית ואמרת" וכותב: "וענית ואמרת", 'לשון הרמת קול', כלומר ביאור המילה "וענית" – הרמת קול.
החקלאי רוצה להודות ולהכיר טובה, אך מדוע עליו לצעוק בקול?
מבאר ה'שפת אמת' שמביא הביכורים, נדרש להודות דווקא בקול רם, משום שהוא רוצה להביע תודה למי שהכל שלו שבזכותו הכל.
החקלאי מביא את הביכורים כדי להראות שאת ה'ראשית' הוא מביא למי שנתן לו הכל.
מזכירים לו נקודה קטנה: כשהיית בשדה בשלבי טרום זריעה, התפללת מקירות ליבך, התחננת על נפשך ועמלך של א ירד לטמיון, כל מהותך היתה תחינה אחת גדולה שלא תיגע לריק.
כעת, כשאתה רוצה להודות, זה צריך להיות בדיוק כמו שביקשת – באותו טון, באותה צורה, מכל הלב ובקול רם.
דבר תורה – כי תבוא
