וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה (ח, י)
המגיד מדובנא הסביר את גודל ענין ברכת המזון, במשל לאלמן, שהיה לו בן יחיד שהיה אהוב מאד מאשתו שנפטרה. לימים נשא אשה, שהיתה גם היא אלמנה, והיתה לה בת מנישואיה הראשונים.
הבעל חשד באשה, שמעדיפה את בתה ודואגת לכל צרכיה, ומזניחה את בנו. במקביל, חשדה האשה בבעלה, שמאיר פניו רק לבנו, מפנקו ומעדיפו על פני בתה.
לאמיתו של דבר צדקו שניהם, שכן אף מבלי משים לב אדם קרוב אצל עצמו. וזה יצר מתיחות בביתם ושלום הבית הופר.
משגדלו הבן והבת החליטו ההורים להשיאם זה לזו. ילדיהם, שהיו קודם הסיבה לפירוד הלבבות, היו עתה הסיבה להידוק הקשר.
הנמשל, הקב"ה ברא את האדם כשילוב של גוף ונשמה, גשמיות ורוחניות. אבל בין בני זוג אלו שוררת מתיחות מתמדת, כי הנשמה חפצה להתעלות ולהזדכך בתורה ובמצוות, ואילו הגוף אוהב את מנעמי העולם. קיימת דרך אחת להשכין ביניהם שלום, אם ידע אדם, שכל מזונו וסיפוק רצונותיו ניתנים לו מהקב"ה, ויודה לו על כך, יהיה המזון גורם להכרת הטוב ולעבודת הבורא, ואז ישמחו שניהם. על כך ההודאה, על הטובה הכפולה שבנתינת המזון ובהכרה "שאתה זן, ומפרנס אותנו תמיד בכל יום, ובכל עת ובכל שעה".
דבר תורה – פרשת עקב