קיום מצוות לשם שמים, וקבלת שכר
אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן (ג, כה)
בגמ' סוטה (יד, א) "דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא, כך אמר משה, הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי. אמר לו הקב"ה: כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר? מעלה אני עליך כאילו עשיתם".
וכי משה קיים את המצוות כדי לקבל "פרס"?
בספר עלי ורדים הביא תירוץ בשם ר' חיים מוולוז'ין, שעיקר כוונת הבריאה היא כדי להיטיב עם הברואים.
לפי זה ניתן לבאר שקיום המצוות על מנת לקבל שכר, שעובד את הקב"ה על מנת שייטיב לו ויהיה נחת רוח להקב"ה. זה כשכוונתו בקבלת שכר לשם שמים, לעשות נחת רוח, אבל אם מכוין להנאתו אין בכך כל מצוה, כפי שאמר התנא באבות (א, ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס.
הסימן אם אדם מתכוון לשם שמים, אם אדם מוכן לעשות את המצוה על מנת שחברו יקבל את השכר ולא הוא עצמו, ובכך תהיה להקב"ה אותה נחת רוח שמיטיב לברואיו.
