מי מעיד על עצמו שהוא צדיק?

הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן… וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה (לא, ג-ה)
רש"י ביאר את המילה 'אֲנָשִׁים' – צדיקים. מדוע נאמר עליהם 'וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל', שמשמע שהיה זה בעל כרחם?
ביאר האדמו"ר 'אוהב ישראל' מאפטא שלאחר שאמר הקב"ה למשה "החלצו מאתכם אנשים לצבא", ורש"י פירש 'אנשים – צדיקים', סירבו בני ישראל לצאת למלחמה, משום שאף אחד לא רצה לומר על עצמו שהוא 'צדיק'. לכן 'הלשינו' בני ישראל ו'מסרו' איש את רעהו לפני משה באומרם: "זה הוא צדיק גמור".
באחרית ימיו של רבי יעקב אדלשטיין, כשכבר לא יכל לדבר, כתב פעם על פתק שבאחת הפעמים שביקר ה'חפץ חיים' בווילנא אצל רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, שהו שם כמה מגדולי אותו דור.
פתח ה'חפץ חיים' והשיח בינו לבין עצמו: "מה זה שלומדים מסכת ולא גומרים אותה?" ענה להם רבי אלחנן וסרמן: ה'חפץ חיים' מתכוון אלי. התחלתי מסכת ובלי נדר אסיים אותה. ואז שאל ה'חפץ חיים': וכי מסכת נזיר אינה מהש"ס? נענה רבי אהרן קוטלר: הוא מתכוון אלי, אני לא למדתי אותה עדיין.
אמר ה'חפץ חיים': "ומי שיודע תורה הרבה עד מתי יסתיר עצמו? הגיע הזמן שישפיע מטובו!" אמר רבי חיים עוזר ל'חזון איש' שנכח שם: ה'חפץ חיים' מתכוון אליך!
עליך לעלות לארץ ישראל ולקחת חלק בהנהגת הדור…