זהירותו של משה מפני נגיעות אישיות
אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ (כז, ג)
שני יהודים הגיעו לרב יוסף באב"ד, בעל ה'מנחת חינוך', ואמרו לו שבודאי זוכר אותם מעת כהונתו במקומו הקודם, שהיו הם מאוהביו ומתומכיו הנאמנים. בעל 'מנחת חינוך' אישר דבריהם בסבר פנים יפות.
הם הסבירו לו שהגיעו אליו משום שהם סוחרים בשותפות, והתגלע ביניהם סכסוך עסקי. הם מבקשים לעמוד לדין תורה לפניו.
"איני יכול לשבת בדין תורה זה", השיב להם להפתעתם. את דבריו נימק שכשהגיעו בנות צלפחד למשה לדעת מה דינן, ציינו "אבינו מת במדבר והוא לא היה בעדת קרח… תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו…". בעקבות זאת "ויקרב משה את משפטן לפני ה'".
וכי משה לא ידע מה הדין? מדוע הוצרך להקריב את משפטן לפני ה'?
אלא, כשבנות צלפחד אמרו שאביהן היה מהנאמנים של משה ולא מהחולקים עליו, פסל משה עצמו מלדון אותן.
הוא עשה זאת משום שחשש לנגיעה בדבר.
