מעשה נמדד על פי המניעים
כה, ז וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ
בסיום פרשתנו, בלק, נכתב המעשה של פנחס וזמרי, אך התורה אינה משבחת אותו על כך, אלא רק בתחילת הפרשה הבאה, פנחס. מדוע?
פנחס פעל בקנאות רבה. בשעת המעשה (בפרשת בלק) מספרת התורה אודות המעשה של פנחס, אך לא ניתן היה עדיין לדעת מה היו מניעיו, מדוע פעל כך, האם מיראת שמים או חלילה ממניעים אחרים. לצורך בירור מה הניע אותו לפעול, נדרש פסק זמן ללמוד את הנושא ורק לאחר מכן אפשר היה להכריע.
לעומת זאת, בפרשה הבאה, פרשת פנחס, לאחר שנעשה הבירור, התורה מעידה על המניעים של פנחס, וכך כותבת התורה בתחילת פרשת פנחס 'בְקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְתוֹכָם וְלֹא כִלִיתי אֶת בְנֵי יִשְרָאֵל בְקִנְאָתִי', ומציינת את פנחס לחיוב.
הרי לנו, שפנחס פעל ממניעים חיוביים וטהורים.
