עבודת ה' – לפרשת אחרי מות
בעבודת הקב"ה אדם לא יכול לעשות משהו מהרגשתו העצמית
טז, א אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ
מדוע התורה כופלת לשונה, "אַחֲרֵי מוֹת… וַיָּמֻתוּ"? מה ביאור "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ", וכי בעת שאדם מתקרב אל ה' הוא אמור למות?
התורה מלמדת מדוע ואיך אירע "אחרי מות", לפי ש"בקרבתם לפני ה'" – שהתקרבו לפי הבנתם, בלי ציווי מפורש, ולכן "וימותו".
ללמדנו שבעבודת הקב"ה אין שום מקום שאדם יכול לעשות משהו מדעתו ומהרגשתו העצמית, בין לטוב ובין לרע. בפרשת שמיני כתוב "ויקריבו אש זרה", ומדוע היא זרה?
לפי "אשר לא ציווה אותם" (י, א) אם אין ציווי, הרי האש זרה, ה"בקרבתם", אף היא קירבה שלהם, וזו א"כ קירבת אלוקים – זרה, ולפיכך – וימותו.
לפיכך ממשיך הפסוק "ואל יבוא בכל עת אל הקודש", אלא "בזאת יבוא אהרן אל הקודש" – רק כפי ומתי שכתוב.
