מעלתו של הרצון הטוב

כה, ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי

הכל תלוי ברצון הטוב, שהרי מי הוא אשר לא יתן בנדבת לבו וברצונו הטוב נדבה לבנין המשכן?

ואעפ"כ הכתוב אומר דוקא מי שנותן ברצון ממנו תקחו את תרומתי, אבל לא ממי שאינו נותן ברצון. ראו נא ההבדל בין שני נותנים!
מה נורא הדבר, לזכות רק בשביל הרצון למדרגה של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", אשר זו תכלית כל השלמות לאור באור השכינה, מי שלא היה בידו הרצון הטוב לתת לנדבת המשכן לא לקחו ממנו את תרומתו, וכמובן שהוא הפסיד לעצמו את הזכות הגדולה שיהיה לו חלק במשכן, הנה כי כן, אנו למדים גודל ומעלת הרצון הטוב.