כא, ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם
מצות 'עבד עברי' החלה רק לאחר שנכנסו לארץ ישראל. מדוע היה צורך לצוות אותם על כך בהיותם במדבר?
בטבע האדם, קשה לאדון לשלח את עבדיו לחפשי, שכן הוא מרגיש שזה קנינו ועמלו, ולמרות שנפשו של העבד כמהה לחירות ועול השיעבוד כבד עליו ביותר, אין האדון מרגיש בזה.
בני ישראל הצטוו במצות עבד עברי בסמוך ליציאתם ממצרים מבית עבדים, בשעה שעדיין היתה צרובה בגופם שמחת החירות הגדולה, כשזכרו מה זה להיות עבד. זו השעה הכשרה והראויה לתפוס את הצו העליון "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו".
ועל כך אומרת התורה בהמשך הפרשה: (כג, ט) "ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים".
בצורה מוחשית ניתן להבין טוב יותר את משמעות מצות שילוח עבדים, כשיוצאים מעבדות לחירות.