"וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו" (מה, יד).
רש"י: "וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ – על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב. וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו – על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו להיחרב".
מדוע יוסף ובנימין בכו על החורבן דווקא כשנפגשו זה עם זה, והרי בשעת הפגישה היה להם לשמוח, ולא לבכות על מה שיארע בעתיד?
במכירת יוסף התעוררה שנאה בין יוסף לאחיו, וכמדומה היה שבעת שנפגשו האחים היא הסתיימה, שהם "פתחו דף חדש", והתחילו לחיות יחד באהבה ואחוה. אולם בפועל מידת השנאה לא נעקרה מעם ישראל, שהרי בית המקדש נחרב מפני שנאת חינם.
בשעת פגישת האחים, בכו יוסף ובנימין על כך שלמרות שכעת יש שלום ביניהם, מידת השנאה עדיין לא נעקרה משורשה. יוסף בכה על צווארי בנימין, שבחלקו ייבנה בית המקדש ועוד ייחרב בעוון השנאה.
