זוגיות בפרשת ויצא. הרב אהרן קפלן – יועץ זוגי

זוגיות בפרשה – פרשת ויצא. מאת: אהרן קפלן – יועץ זוגי.

מה כבר אמרתי?…

ושוב אנחנו בחדר ובעקבות בקשה לתאר את הדינימקה היומיומית הגיעו השמפטים הבאים:

"לפעמים נראה לי שאני מדברת לקירות", "חוסר התחשבות מינימלי – מה כבר ביקשתי", "למה היא חושבת שאעשה כשהיא יורה פקודות", "אני לא שפחה שלו שאומרים לי מה לעשות". "זה מה שאני רוצה למה צריך הסברים".

תגובות שבאות ממקום של פגיעה עמוקה שמצביעות על צורת השיח שביניהם כגורם לעלבון צורב.

————————

קו מנחה משותף ומחבר בין ניהול השיח של הבן יעקב עם נשותיו לבין הוריו, יצחק ורבקה.

21 שנות רווקות באו לסיומן כאשר רחל ולאה נישאות ליעקב, עוד 14 שנים בהן הן חיות עם אביהם, עם משפחתן, 35 שנים של חיי משפחה קרובה עומדות לבוא לסיומן עם ציווי הקב"ה ליעקב שעליו לחזור לביתו.

מן הסתם לו יעקב היה מגיע ואומר להם לארוז חפצים ולצאת לדרך כך היו עושות (אפילו מצד תרבות מקומית), וודאי ובטח כשהיה מספר להן שהקב"ה בעצמו ציווה לעשות זאת. למרות זאת כאשר מגיע יעקב לדבר עימן על כך, הוא קורא להן לשיחה מיושבת, אישית, במקום מובדל משאר אנשים ושם מתחיל לתאר להן: "רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי. וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן. וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים" וממשיך בתיאורי העוול ורדיפה, רק בסוף דבריו מוסיף "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים …. רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ. אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל …. עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ".

יעקב יודע שביכולתו לתת "פקודה" והיא אפילו תתבצע, ביכולתו לבקש בלא לנמק והדברים יצאו לפועל, אך באותה מידה הוא יודע כי בחיי זוגיות (ובכלל בין אנשים) לא פחות מהתוצאה החשובה לכשעצמה, גם הדרך חשובה. יעשו רחל ולאה את דבריו בלב כבד, במועקה, ממקום של לחץ, לא תהא זו זוגיות, יוכלו להכנס אל חדר היעוץ ולומר "אני שפחה?…" הדיבור אל השני ממקום של הבנת צרכיו, של הסבר שיניח את דעתו של האחר, של הבעל או האשה אינו סותר את סיבת המבקש/ת או צידקת הדרך של הפונה כי אם הופך את מעשה זה שביקשו ממנו למעשה של רצון, של שמחה בעשייה.

כך גם בסוף הפרשה הקודמת יכולה רבקה לשלח את יעקב מפני רצונו של עשיו להורגו, יעקב כבר "ילד גדול" (בן 63) ואינו זקוק לאישורו של אביו, ובכל זאת רבקה מגיעה אל יצחק שהוא אשר ישלח את יעקב, ואינה מספרת על עשיו מתוך ידיעה שתפיסתו של יצחק שונה בעניין, אלא מגיעה מתוך מקום שיצחק יבין ויקבל את הצורך בשילוח יעקב.

אין פה פחיתות מרבקה שאינה מנסה לשכנע את יצחק בצדקת דרכה, אין כאן וויתור של יעקב על קודשיו בכך שאינו מציב את דרישת האלוקים במקום הראשון בהסבריו. יש כאן חכמה של קיום זוגיות. הדברים יבוצעו כך או כך אבל הרצון, ההסכמה, החיבור או חסרונם הם הטעם שיישאר לאחר מכן.

——————

ישבתי איתו, ביקשתי להיזכר בסיטואציה הספציפית של בקשה שלו שזכתה לתרעומת, למה רצית את זה, הסביר, האם הסברת לה? – כן, אבל היא התעקשה לא לקבל, עשתה אבל מליון פרצופים… חשבנו איזה דבר יכול היה לגרום לה לראות מה יֵצֵא לה מהבקשה, איזה דבר יכול היה לרצות את מה שהוא רוצה גם אם מסיבות אחרות.

כנ"ל איתה.

תירגלנו, יצאנו לשבוע של עבודה. ניפגש בשבוע הבא.
הסברתי להם למה זה חשוב להם ?

נכתב ע"י הרב אהרון קפלן
ראש כולל 'משמעות' תל אביב.
יועץ זוגי ומגשר