מסירות אמיתית לזולת לשם שמים

ל, כב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ
רש"י: "זכר לה שמסרה סימניה לאחותה"
יש כאן מסר גדול, כשהולכים בדרך הישרה לא מפסידים, גם אם בתחילת הדרך נראה שהבחירה לנהוג ביושר מתוך התחשבות בזולת, מהווה הקרבה ונדמה שהבוחר בדרך זו מפסיד, בסופו של דבר מתברר שהכל היה כדאי.
למדים מרחל שבהחלטתה למסור את הסימנים, היא לא עשתה חשבונות של רווח והפסד, היא הקריבה וסיכנה את עתידה, ובלבד שלא תיכלם אחותה. היא מסרה לה את הסימנים, אע"פ שלא היתה בטוחה שיעקב ישא 2 אחיות.
ברבות הימים התברר, שדווקא הפעולה אשר נראתה כמעשה הסוגר בפניה את השערים לעתיד הגדול שנועד לה, פתחה בפניה את השערים הנעולים. לא זו בלבד שלא הפסידה מאומה, אלא הדבר שהיה נראה כהקרבה, הביא לה את העתיד המיוחל. הוברר למפרע שהיא היתה עקרה, ורק בזכות מסירת הסימנים פתח לה ה' את רחמה. אילו לא היתה מוסרת את הסימנים, היתה נשארת עקרה ויעקב היה לוקח את לאה, שהיתה מעמידה את כל י"ב השבטים.
לעולם אין לעשות חשבונות של רווח והפסד לפי ראות עיני האדם, אלא יש לעשות את רצון ה' בתמימות.