דבר תורה לפרשת וירא – חסד עם גבולות

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע (כא, יד)

כיצד אברהם אבינו, עמוד החסד, אינו מצייד את שפחתו ובנו בממון ובצידה הולמת, אלא מסתפק בלחם ובמים בלבד?

רש"י כתב שאברהם מאס בדרכו של ישמעאל לאחר שיצא לתרבות רעה, ומשום כך סגר את ידו מלהעניק לו ממון. לעומתו, הרד"ק פירש שאברהם אכן נתן להם כסף, אלא שהכתוב קיצר בלשונו והזכיר רק את צורכי השעה הדחופים.

הרמב"ן תולה זאת בהוראתה התקיפה של שרה, שנועדה לעקור מלב ישמעאל כל מחשבה על ירושת נחלת אביו.

רבינו בחיי מבאר שברוח הקודש אברהם חזה את השעבוד העתידי ואת שנאת ישמעאל לזרעו, ומשום כך נהג עמו כשונא.

המלבי"ם מדקדק בלשון, לאחר שדרשה שרה בתקיפות 'גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ', תביעה שקיבלה משנה תוקף מהקב"ה, שאמר לו: "שְׁמַע בְּקֹלָהּ", עשה זאת אברהם ללא דחיה או שיהוי, וצמצם את הצידה למינימום ההכרחי לקיום גופם בלבד.

התנהגותו של אברהם אבינו, הנראית במבט ראשון כחורגת ממידת החסד המאפיינת אותו, מבטאת נאמנות מוחלטת לרצון והוראת הבורא. צמצום הצידה ללחם ומים בלבד משרטט את קו הגבול הבלתי מתפשר שבין קדושת בית אברהם לבין הסכנה שבסטיה מהדרך הישרה, ומלמד שחסד של אמת מחייב גם תקיפות והצבת סייגים.

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור https://katzr.net/726ea6