דבר תורה לפרשת בראשית – עומק מידת הנתינה

וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה', וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא… וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ, וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה (ד, ג-ה)

קין היה הראשון שיזם והביא מנחה לה', הבל נמשך בעקבותיו. יתרה מזו, קין השכיל להשיג מדעתו את עומק מושג הקרבנות, כדברי הרמב"ן: "כי הבינו האנשים האלה סוד הקרבנות". ולמרות זאת נדחתה מנחתו, משום שהביא "מן הגרוע" (רש"י).

באותה עת היה היקום שמם, והיה בעולם שפע פירות מובחרים. ממילא לא היה בכוחם של 4 האנשים שחיו אז לכלות שפע זה. מה פשר צרות עינו של קין?

אלא, ביאר רבי חיים שמואלביץ, שזו תבנית נפש האדם: גם כשמושפע עליו כל טוב שאינו חסר דבר, קשה עליו הפרידה מקניינו. וכשהוא מתעלה ונותן, עין רעה מלווה את נתינתו, והוא מתקשה לחלוק מהמובחר. טבע זה כה מושרש, עד שגם כשמדובר ב'נתינה' כביכול למלך מלכי המלכים, הקרבן מוגש מהפסולת.

פרשת מנחת קין מעמידה מראה נוקבת מול טבע האדם: אין די בהשגות רוחניות נשגבות, וגם לא ביוזמות ברוכות, כל עוד הלב נותר בצמצומו. המבחן העליון בעבודת ה' ובחיי החברה הוא היכולת לנצח את צרות העין הטבעית, ולהתמסר בהענקת המיטב, הן לקב"ה והן לבריות.

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור https://katzr.net/726ea6