גליון תורתך שאלתי לפרשת וארא תשפ"ו

תורתך שאלתי לפרשת וארא תשפ"ו

 

ו, כו הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם

מדוע בפסוק זה הקדים אהרן למשה, ואילו בפסוק הבא הקדים משה לאהרן?

• הדר זקנים: לענין התולדות הקדים אהרן. לענין הדבור הקדים את משה, שהיה עיקר.
• אברבנאל: הקדים את אהרן על פי זמני נבואותיהם, שניבא אהרן במצרים לפני שהתגלה הקב"ה אל משה. עם זאת, לענין הוצאת בני ישראל ממצרים 'הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן', משה היה העיקר, ואהרן היה טפל לו ונמשך אחריו.

ז, ג וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

• מה חטאו, הרי נשללה ממנו הבחירה?
• אבן עזרא: הקב"ה נתן חכמה לאדם ונטע בלבו שכל לקבל כח עליון, להוסיף על טובתו, או לחסר מרעתו. הקב"ה הקשה את לבו, שיוכל לראות את מופתיו. בידו לשנות את הגזירה בבחירתו.
• אברבנאל: החוטא אמור למות, כעונש על שחטא. הקב"ה ברוב חסדיו המציא והנחיל דרכי תשובה למי ששב אליו, אולם פרעה לא רצה לעזוב את דרכו החוטאת והיה בבחינת 'טובל ושרץ בידו', ולא ראוי היה שיקבל הקב"ה את תשובתו.

ז, טו לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ:

"לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר… עַל שְׂפַת הַיְאֹר", מדוע 'עַל שְׂפַת הַיְאֹר'?

• מדרש רבה (ט, ח): "לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו, לפיכך היה יוצא בבקר. בשעה שהוא נצרך תפוש אותו".
• בכור שור: משום שדרכם של השרים והמלכים לטייל על שפת הנהר, ולהוליך בידם עופות. הקב"ה אמר לו שיוכל לדבר אתו, משום שרוב עמו לא נמצא שם.
• הטור הארוך: משום שהיה זה מקום פתוח, שיכל לדבר עמו, שהרי ביתו סגור ולא היה השומר נותן לו להיכנס אליו.

ז, כב וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' :

"וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם", לאחר שהפך אהרן את כל המים במצרים לדם, היכן מצאו החרטומים מים שהפכו לדם?

• אבן עזרא: אהרן הפך רק את המים שהיו על הארץ, לא את המים שהיו תחת הארץ. החרטומים חפרו והוציאו מים והראו שנהפכו לדם.
• רבי חיים פלטיאל: החרטומים לקחו מים מארץ גושן, ששם לא היתה שליטה למכות.
• רבינו בחיי: המילים 'וַיַּעֲשׂוּ כֵן… בְּלָטֵיהֶם' מלמדות שעשו זאת בצורה מזויפת, באחיזת עינים. הראו עצמם שכביכול הופכים מים לדם.
• אור החיים: לפי דברי חז"ל שבני ישראל העשירו ממכת דם, מהמים שהיו מוכרים להם במחיר יקר, החרטומים הפכו מים אלו לדם.

ז, כג וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת:

• מה מרבה המילה 'גַּם'?
• רמב"ן: ללמדנו שעל אף שהוכה פרעה, הוא התעלם, כביכול לא היתה מכה.
• אלשיך: כשראה את שעשו החרטומים התבייש פרעה והפך פניו 'וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ'. התורה מלמדת שנוסף להתבוננות במכת הדם ותוצאותיה, אמור היה פרעה להתבונן גם בהבלי מעשה חרטומיו. למרות זאת, ברוב רשעתו 'וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת'.
• הנצי"ב מוולוז'ין: ללמדנו שפעל כנגד ההגיון, ולא זו בלבד שלא הסכים לשלח את בני ישראל, אלא 'וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם' לחשוב ולתכנן כיצד יהיו מים במדינתו. היה ברור לו שזה כישוף למשך כמה שעות.

ח, כז וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד

"וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה…", מדוע הערוב סר ולא מת כמו הצפרדעים?

• רש"י: אם היו מתים, היו המצרים נהנים מהעורות שלהם. על כן שילח אותם הקב"ה בחזרה למקומות מהם יצאו טרם המכה.
• רבי חיים פלטיאל: הצפרדעים שהשתתפו במכת צפרדע נבראו לשם כך והיו בהם רבים מאד, כפי שכתוב 'וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים'. משהסתיימה המכה והסתלקו, הוצרכו המצרים להרוג את הצפרדעים ששרצו שם בהמוניהם, בניגוד לבעלי החיים במכת ערוב, שלא נבראו לכך, אלא נשלחו ממקום גידולם למצרים, ומשהסתיימה המכה שבו למקומותיהם.

ט, ט וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

מה היו הניסים במכת שחין?

• מדרש שכל טוב: "וזה נס מופלא, שהרי דרכו של עולם אדם זורק צרור שהוא כבד והולך למרחוק, אבל כשהוא זורק אפר או קש שהוא קל אינו הולך למרחוק. ומשה זרק את הפיח והלך בכל ארץ מצרים".
• אבן עזרא: "זה מעשה נס, שזה הפיח, שהוא מעט, נעשה אבק על כל ארץ מצרים".
• מלבי"ם: היו בו כמה ניסים: א] שיד אחת של משה החזיקה פיח כבשן שלקחו משה ואהרן במלא חפניהם. חפנו של משה החזיקה כמות קטנה שהחזיק משה לבד, והיה נס שמועט החזיק את המרובה. ב] שזרקו משה למעלה. על אף שאי אפשר לזרוק דבר קל כמו פיח כבשן לגובה, בכל זאת משה זרקו עד לשמים. ג] השחין היה לח מבחוץ ויבש מבפנים.