גליון תורתך שאלתי לפרשת שמות תשפ"ו

א, ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה

מדוע התורה מנתה רק את השבטים, ולא את כל בני יעקב?

• טור הארוך: התורה כתבה רק את בני יעקב, משום שקיצרה מלספר על בני בניו וכל זרעו.
• ספורנו: ללמדנו שהדור הראשון שירד למצרים, היו כולם צדיקים, אולם צאצאיהם לא היו חשובים כל כך, ולכן נמנו רק בני הדור הראשון, ולא כולם.

א, טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה:

מי היו המילדות העבריות?

• סוטה יא ע"ב: "… אשה ובתה, יוכבד ומרים… שפרה – זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד… פועה – זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? שהיתה פועה (=ומוציאה את הולד)…".
• אברבנאל: הן היו נשים מצריות, שהרי פרעה לא סמך על נשים עבריות שימיתו את ולדיהן.
• פענח רזא: הן היו מצריות שהתגיירו. ועל כן בטח בהם פרעה לצוותן להרוג את הילדים. לכן הן שתקו, ונראו כמסכימות להרוג את הילדים.
• מלבי"ם: פרעה אמר למילדות המצריות, שהיו מילדות את העבריות. היו שני סוגי מילדות, אחת שעסקה ביולדת וסייעה להוציא את הולד, ואחרת שעסקה בולד. לאחת קראו שפרה ולאחרת פועה.

א, כב וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן:

"וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ…", מדוע ציווה גם לבני עמו?

• חזקוני: משנוכח לראות שהמילדות מתחמקות ולא ממלאות את הנחיתו, מינה את כל בני עמו לממונים עליהם, בתקווה שכל בני עמו יצליחו לפקח על מימוש ציוויו.
• מלבי"ם: פרעה הבין שלא מצליח להביא להרג התינוקות וציווה את כל עמו שכשיראו שיקראו למילדות מבתי בני ישראל, שיפקחו עיניהם ואם נולד בן זכר, שישליכו אותו ליאור.

ב, ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים:

מדוע השתדלה מאד בהצלתו, באופן מיוחד?

• אברבנאל: אמו ראתה את מראהו כמראה מלאך אלוקים, נורא מאד. הקב"ה נתן לה להבין שהוא יהיה מושיע ומנהיג של עם ישראל.
• ספורנו: היא ראתה שהוא יפה באופן מיוחד, והסיקה שכנראה נועד לגדולות.
• הנצי"ב מוולוז'ין: על אף שילדה אותו בגיל מופלג, ראתה 'כִּי טוֹב הוּא', שבניגוד לולדות שנולדים לנשים מבוגרות, שהם חלשים מאד, והבינה שזה בהשגחה פרטית.

ב, ג וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר:

מה היתה כוונתה בכך? מדוע שמה אותו ביאור?

• מדרש רבה (א, כא): "ולמה השליכו אותו ביאור? כדי שיהיו חושבין האסטרולוגין שכבר הושלך למים ולא יחפשו אחריו".
• אברבנאל: היא בחרה להוציאו מהבית משום ששיערה שאם יחפשו וימצאו אותו בביתה, תהיה סכנה לכל בני ביתה, על שעברה על מצות המלך. בהוצאתו מביתה העריכה יוכבד שכך יש לו סיכוי טוב יותר להינצל ממוות.

ב, כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה:

משמת מלך מצרים, מדוע "וַיֵּאָנְחוּ", היה להם לשמוח?

• בכור שור: כשמלך מצרים היה חי, ציפו בני ישראל למותו בתקוה שלאחר שימות יתבטלו גזירותיו. משמת פרעה ולא התבטלו גזרותיו, הבינו בני ישראל שאבדה תקותם ולא ייצאו עוד משעבוד זה ועל כן 'וַיֵּאָנְחוּ'.
• רבי אברהם בן הרמב"ם: לאחר שמת פרעה המלך, הומלך מלך רשע אחר, ומשלא הוקל להם נאנחו.
• חזקוני: בני ישראל ידעו שהוטל עליהם שעבוד של ארבע מאות שנה. משחלפו ארבע מאות שנים מברית בין הבתרים וראו שאינם נגאלים 'וַיֵּאָנְחוּ'. טעותם היתה בחשבון, שסברו שמונים מברית בין הבתרים, ולא ידעו שהמנין מתחיל מלידת יצחק.

ג, יח וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהֹוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָֹה אֱלֹהֵינוּ:

"נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר", מדוע אמר לו שילכו שלושה ימים?

• מדרש אגדה: "בישרו שיהיו עתידים ישראל לחוג שלשה רגלים".
• תולדות יצחק: זה משך הזמן שנמשכת הליכה בדרך שבין מצרים למדבר סיני.
• הנצי"ב מוולוז'ין: כדי שישאלו מהם כלים בשפע.

ד, י וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:

"לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי…", מדוע משה סירב לבצע את השליחות?

• רש"י: משה לא רצה ליטול גדולה לפני אהרן אחיו, שהיה נביא ומבוגר ממנו.
• רמב"ן: משה היה ענו גדול, יותר מכל אדם, ולא ראה לנכון שהוא מתאים ללכת אל פרעה ולהתהדר בתפקידו ובשליחותו.
• דעת זקנים מבעלי התוספות: משה טען להקב"ה: אתה שולח אותי לדבר עם אנשי פרעה, שיודעים שבעים לשון, ואם אחד מהם ידבר איתי בלשונו ולא אדע להשיב יצחקו עלי ויתמהו: שליח של מי אתה, שאינו מבין את כל הלשונות.
• אלשיך: משה שאל: למה 'לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי', שלא נתרפאתי, להיות מוכן לשליחות.