'חויה בשולחן שבת' – פרשת ניצבים תשפ"ה

חלות הברכה והקללה

וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה (ל, א)

מתי יחולו הברכה והקללה שנכתבו בפסוק זה?

בכור שור: "הברכה בדורות הכשירים, ששומרים המצות, כגון בימי יהושע, כדכתיב 'ויעבד ישראל את ה' כל ימי יהושע…', ובימי שמואל, דכתיב 'וינהו כל בית ישראל אחרי ה", ובימי השופטים הכשרים, ובימי דוד ושלמה, וכיוצא בהם. והקללה: בימי ירבעם ואחאב ואמון ויהויכין וכיוצא בהם".

רמב"ן: "כבר הזכרתי (ויקרא כו, טז) כי הפרשה הזאת עתידה, כי כל עניניה לא היו ולא נבראו, אבל הם עתידין להיות".

תולדות יצחק: "הפרשה הזאת עתידה, כי כולה לא היתה ומקצתם בעשרה שבטים ומקצתם בנו ובהם".

הכתב והקבלה: "הברכה – בשעה שהיו מעשיך רצויים, והקללה – כאשר קלקלת מעשיך".

רש"ר הירש: "מאות שנות הייסורים של ישראל הביאו על העם מבחנים קשים ולא פעם היתה משמעותם סתומה. עתה מתאר הכתוב את המטרה הגדולה שייסורים אלה מובילים אליה".

הנצי"ב מוולוז'ין: "פרשה זו היא פרשת הגאולה, נבואה ברורה איך יהיה סדר הגאולה העתידה בפרטות כאשר יבואר, וכמו שביאר ה' למשה סדר גאולת מצרים מהחל עד גמר קריעת ים סוף".

 

 

משמעות הציווי 'וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ'

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ (ל, ב)

מה משמעות הציווי 'וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ', ומתי יחול?

בכור שור: תעשה תשובה.

רמב"ן: פסוק זה הוא מקור למצוות תשובה מהתורה בכל השנה. שיקבל כל אחד עליו ועל בניו לדורות עולם לקיים 'ככל אשר אנכי מצוך היום'. כך גם עשו בגאולה השניה, בעליה לארץ ישראל, כפי שכתוב: "מַחֲזִיקִים עַל אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹת יְהוָה אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו" (נחמיה י, ל).

דעת זקנים מבעלי התוספות: התורה מדגישה בפסוק זה את החשיבות של מצות התשובה, כגורם שמזרז את הגאולה. חז"ל אמרו במכסת יומא: גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, שנאמר 'ובא לציון גואל', מדוע? משום 'ולשבי פשע ביעקב…'. ובהמשך למדו שם חז"ל: תני, ר' יוסי בר' יהודה אומר: אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו… רביעית – אין מוחלין לו, שנאמר 'כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו'. מדוע? משום שיש לו שלש מחיצות לפני הקב"ה. כשאדם חוטא בפעם הרביעית ובא לפני הקב"ה עד מחיצתו אינו נמחל.

רבינו בחיי: חז"ל אמרו (עבודה זרה ה ע"א) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר: (ישעיה נז, טז) 'כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי'. כלומר: הקב"ה אמר שלא לעולם יריב עם עם ישראל ולא לנצח יקצוף, אלא יגאל אותנו.

ועל כך לומדים מסמיכות הפסוקים: {ב} וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: {ג} וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ…"

ללמדנו שכשתשובו בכל נפשכם עד ה' אלהיך, כלומר שכל הנפשות של עם ישראל, שהן בגוף ישובו עד ה' ויזכו החדשות לצאת אז "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך".

כפי שאמרו חז"ל (יבמות סב ע"א): אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר: 'כי רוח מלפני יעטוף ונשמות…'".

מלבי"ם: "היינו ג"כ כמצוה על מצות התשובה, וגם הבטחה שישובו עד ה' ובמה תהיה תשובתם? הלא הם בארצות גלותם, ורובי המצות תלוים בארץ ובבית הבחירה? ורק התשובה תהיה: ושמעת בקולו. כאשר כבר כתבנו שהשמיעה בקול ה' הוא מורה על ההכנה והשתוקקות לקיים מצות ה': 'ככל אשר אנכי מצוך היום' אף שאי אפשר לך לקיימם במעשה אבל: 'בכל לבבך ובכל נפשך'. שתהיה לך כלות הנפש לקיימם".