מצוות עשה לשוב בתשובה

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ (ל, ב)

דעת הרמב"ן שפסוק זה הוא מקור למצוות תשובה מהתורה בכל השנה. מלשון הרמב"ם משמע שאין מצוות עשה לשוב בתשובה, שהרי הוא כתב (פ"א מהלכות תשובה ה"א): "כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא". משמע מלשונו, שאין מצווה לשוב בתשובה, אלא יש מצווה רק להתוודות כשהוא שב בתשובה.

מדוע הרמב"ם לא החשיב פסוק זה למצווה?

בפשטות, פסוק זה לא נאמר כציווי, אלא כגילוי ונבואה מה יהיה באחרית הימים.

הרב כהנמן, ראש ישיבת פוניבז' ביאר שגם הרמב"ם מודה שנאמר כאן ציווי לשוב בתשובה, אולם הוא סובר שמצווה זו נוהגת רק באחרית הימים, ופסוקים אלו מדברים על אחרית הימים, כפי שכתוב בתחילת העניין "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה… והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה", וכן אח"כ כתוב "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים…", ולכן סובר הרמב"ם שהציווי על התשובה הוא רק באחרית הימים.

אמנם הרמב"ם לא הביא מצווה זו בספר המצוות, משום שלא מנה מצוות שאינן נוהגות בכל הדורות.

לפי דבריו משמע שבזמנינו לכל הדעות אנו מצווים לקיים את מצוות תשובה, שהרי אנחנו נמצאים בתקופה זו של אחרית הימים, הסמוכה מאוד לביאת המשיח, ובאמצעות הצרות שמתרגשות עלינו בדור האחרון מעורר אותנו הקב"ה לתשובה.