גליון תורתך שאלתי – שופטים תשפ"ה

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ… וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם… (טז, יח)

מדוע פתח ב'תתן לך', בלשון יחיד וסיים ב״ושפטו את העם״, בלשון רבים?

מה החידוש במילים 'את העם', הרי ברור שישפטו את העם?

זרע שמשון: התורה באה לרמז דין שנפסק בשו"ע (חו׳׳מ סימן טו) שאם נראה לבית דין שאחד גזל את חברו ולא יכולים להוציא ממנו הגזילה, יכולים לגזור שלא ינהלו עמו מו׳׳מ. התורה התכוונה במילים 'ושפטו את העם' ללמדנו שלפעמים גוזרים דין על העם, וע"י כך יהיה משפט צדק.

 

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ (יז, ח)

מהמילים "אל המקום אשר יבחר ה'" לומדים חז"ל שמקום ישיבת הסנהדרין הוא דווקא בבית המקדש.

מדוע הסנהדרין ישבו דוקא בבית המקדש?

הרב שטרנבוך: כל עבודת הקרבנות מורה על מסירות נפש, וזהו יסוד עבודת המקדש. מקום המקדש בהר המוריה, מקום של מסירות נפש, שבו התקיימה עקידת יצחק. התורה מלמדת אותנו שתורה ומסירות נפש כרוכים זה בזה. רק מסירות נפש הנעשית על פי דעת תורה נרצית לפני הקב"ה. מסיבה זו במקום המקדש, מקום מסירות הנפש היה מקום הסנהדרין, שהם מקור הוראת התורה, כדי שהמסירות נפש תהיה עפ"י דעת תורה.

 

שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא (יז, טו)

חז"ל אומרים: "נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנאמר 'שום תשים עליך מלך', שתהא אימתו עליך" (סנהדרין יט ע"ב). במקביל, אומרים חז"ל: "תלמיד חכם שמחל על כבודו – כבודו מחול" (קידושין לב ע"ב).

מה ההבדל? מדוע כבודו של תלמיד חכם מחול, בניגוד לכבודו של מלך, שאינו מחול?

הרב שטרנבוך: המלך אינו מלך ללא עם, שנוהגים בו כבוד ויראה כמלך, שהרי "אין מלך בלא עם". מסיבה זו אינו רשאי למחול על כבודו ובכך לבטל את מציאותו כמלך על העם. לעומת זאת תלמיד חכם, גם אם לא מכבדים אותו, תמיד הוא נשאר תלמיד חכם. ולכן הוא רשאי למחול על כבודו. לגבי כבוד התורה, אמרו חז"ל שהוא רשאי למחול, משום 'תורה דיליה היא'.

 

רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס (יז, טז)

מדוע פתחה התורה בלשון רבים "לא ירבה לו סוסים", וסיימה בלשון יחיד "למען הרבות סוס"?

ה'חפץ חיים': תכונתו של אדם, שבפעם הראשונה אינו עובר עבירה בקלות. אך לאחר מכן העבירה הופכת לדבר "סביל", שניתן לעשותו, כפי שאומרים חז"ל: "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר". קמעא קמעא הוא מידרדר מטה מטה, עד שיגיע למצב שכדאי יהיה בעיניו לעבור עבירה זו גם עבור רווח זעום, ופעמים אף כשידע שיפסיד ממון.

התורה מזהירה: "לא ירבה לו סוסים", בשלב ראשון הוא לא ישיב את העם למצרים בשביל סוס אחד, אלא רק כדי לרכוש סוסים רבים. לאחר מכן, משיתפס לתאוות רכישת הרבה סוסים, נקל יהיה בעיניו להשיב את העם למצרים גם בשביל סוס אחד "למען הרבות סוס".

 

לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן (יח, א)

מדוע כתבה זאת התורה לאחר משפט המלוכה?

בעל הטורים: "סמך פרשת כהנים לפרשת מלך, כי על פי כהן גדול המלך נמשח. והקדים מלך שגדול הוא ממנו. ועוד רמז, שעל הנשיא יהיה העולה והמנחה והנסך".

אור החיים: "וטעם סמיכות מצוה זו למצות המלך, לומר שהמלך שוה לעם במצות האמורים בענין לתת להם מתנותיהם ולא ירום לבבו מאחיו לבלתי סור מן המצוה שמצוה ה' לכללות ישראל".

 

תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ (יט, ג)

רש"י: תכין לך הדרך, "מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים".

מדוע בעליה לרגל לא כתוב שהיו שלטים בדרכים?

ה'חפץ חיים': בדברי קדושה התורה רוצה שיתפרסם יותר. בעליה לרגל לא הציבו שלטים, כדי שאנשים ישאלו את העוברים היכן בית המקדש ויתפרסם שכולם עולים לבית המקדש.

 

וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ (כא, ז)

רש"י: "לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה".

מנין שהלויה היתה יכולה להציל את הנרצח מידי רוצחיו, וכיצד היה בכוחו לעמוד בודד מול כנופיית ליסטים מזויינים?

רבי חיים שמואלביץ: באכילה ובלויה טמון כח גדול, שיכול לסייע לבן אדם גם מול ליסטים מזויינים.

עוד הוסיף רבי חיים שמואלביץ, שמפרשת עגלה ערופה אנו למדים יסוד גדול שנוגע גם לכל הנהגותינו. מי שאינו חושב על זולתו ואינו דואג לשמור על צרכיו, נחשב כמו רוצח.